יש קשר עמוק בעם ישראל בין ערכי המשפחה לבין האמונה, והדבר בא לידי ביטוי בשמירת השבת ובזכירתה. פרשת קדושים, המתארת את קדושת עם ישראל ואת המעמד המיוחד שלו, נפתחת בציווי: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט, ג). חז"ל עומדים מיד על הסמיכות של שתי המצוות הללו ודורשים אותה (רש"י כאן על פי הגמרא יבמות ה, ב ותורת כהנים כאן) על הניגוד שעלול להיווצר ביניהן: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" אבל "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", כלומר, אם אביו מצווה אותו לחלל שבת, אסור לשמוע לו. אף על פי שמצוות כיבוד הורים היא מצווה גדולה וחשובה מאוד, הנזכרת בעשרת הדיברות, בכל זאת את השבת חייבים לשמור, כי גם האב בעצמו חייב בכבודו של הקדוש ברוך הוא.
אבל על דרך הפשט, אין מדובר בניגוד, אלא במהלך אחד המחבר בין המצוות הללו, כפי שמסבירים המפרשים כאן. האבן עזרא מבאר, שהאב מצווה בעצמו על שמירת השבת של בנו; עליו לדאוג שבנו ישמור את השבת, וזוהי מצווה מיוחדת שגם הקטנים חייבים בה מכוח אחריות האב, כמו שאמרה לנו התורה בעשרת הדיברות: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אלקיך לֹא־תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ...".
הספורנו מסביר כי הציווי לשמור את השבת מתייחס אל כל מיני השבתות - השבת שיש לנו בכל שבוע, ושבת הארץ, שנת השמיטה, הכוללת את שמיטת הארץ ושמיטת הכספים. השבת שבאה לאחר ששת ימי המעשה, מעידה על בריאת העולם, "כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". כשאנחנו שומרים את השבת, אנו מצהירים בכך, שהקדוש ברוך הוא שבת ביום השביעי, ובכך אנחנו מצהירים גם על בריאת העולם בששת הימים שקדמו לשבת, כפי שאנחנו שרים בפיוט "מנוחה ושמחה": "שׁוֹמְרָיו וְזוֹכְרָיו הֵמָּה מְעִידִים כִּי לְשִׁשָּׁה כֹּל בְּרוּאִים וְעוֹמְדִים". כך גם שמיטת הארץ ושמיטת הכספים, כולן מבטאות את העובדה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ונתן לנו את כוחות החיים לפעול במרחב החקלאי ובמרחב הכלכלי. המבט הזה מחבר את כיבוד ההורים, שמכוחם הגענו לעולם, עם שמירת השבת המבטאת את חידוש העולם על ידי הקדוש ברוך הוא.
המצוות הללו בתחילת פרשת קדושים ממשיכות את עשרת הדיברות. הקשר שבין כיבוד אב ואם לבין שמירת השבת בנוי על יסודות עמוקים באמונה שלנו בקדוש ברוך הוא, ב"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" הפותח את עשרת הדיברות. השבת היא אות. היא אחד מסימני הזיהוי של עם ישראל בעולם. השבת, היא גם מנוחה לאדם המבוסס כלכלית וגם לכל העובדים שלו, והיא גם הכרזה מול כל באי העולם, שיש תכלית למציאות. אדם רץ ופועל בששת ימי המעשה, וביום השביעי הוא שובת כדי להתבונן במטרה שלשמה הקדוש ברוך הוא הציב אותו כאן בעולם, ובתכלית קיומו של העולם הזה. לכן אנחנו מכנים את השבת "תכלית מעשה שמיים וארץ" (תפילת עמידה בשחרית של שבת).
חיבור הרעיונות העולים מדברי האבן עזרא ומדברי הספורנו, מעניק משמעות עמוקה עוד יותר לקשר העמוק בין שמירת השבת לבין הייחס של האדם להוריו, ולקשר המשפחתי העמוק בעם ישראל. שם, על שולחן השבת, נוצר חיבור עמוק בין בני המשפחה, לא רק כקשר ביולוגי, אלא כשותפות לערכי האומה ולתכלית קיומנו. המשפחה היא המרחב הגרעיני שבו מתהווה האמונה היסודית של הילד. כאן הוא גדל לתוך המציאות הזאת ונבנה ממנה, וזוהי היחידה הבסיסית שממנה בנוי עם ישראל כולו. ערכה של המשפחה בעם ישראל קשור מאוד למסר שיש לנו לומר לעולם, כפי שאנו בכל יום פעמיים באהבה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד". זוהי קביעה אמונית עמוקה הבאה לידי ביטוי הן בשמירת השבת והן בערכי המשפחה.
אנו נמצאים בתקופה של מלחמה ממושכת, שגם במובן המשפחתי טלטלה אותנו מאוד. כשאבי המשפחה נמצא במילואים תקופה ארוכה, המשפחה כולה מתגייסת. האימהות, הסבים והסבתות, האחים הגדולים, כל אחד מהם ממלא פתאום תפקידים נוספים, הן במובן הטכני של החזקת הבית השוטפת, והן במובן הערכי של תמיכה זה בזה ושל הנחלת הערכים המיוחדים של עם ישראל לדורות הבאים. כולנו התאמצנו והשקענו השקעה עצומה בחיזוק המשפחה בתקופה זו. ובשבתות הרגשנו עוד יותר את הצורך להמשיך להעניק לילדים את הסביבה הרוחני הראויה להתפתחותם כממשיכי דרכה של האומה, ועם זה את הצורך לנוח מן העומס של השבוע כולו. בכך חווינו בשבתות סגנון מיוחד של התמודדות בימי מלחמה, וסגנון מיוחד של קשר משפחתי.
אנחנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה, שעשה לנו ניסים גדולים בשדה הקרב מול כל הקמים עלינו לכלותנו, ימשיך לחזק אותנו גם באתגרי הבית, ביום חול ובשבת, ובעזרת ה' נצליח איש איש בביתו, וכולנו כאומה, לקיים את הקשר המשפחתי המיוחד לעם ישראל, גם בתקופה מורכבת זו. הכרעת האויב במלחמה, תיתן לנו בעזרת ה' שנים ארוכות של שלום ושלווה מתוך עוצמה לאומית, ומתוך הערכה של העולם כולו למעמדו של עם ישראל בעולם, ואז נוכל לבנות ביחד עם בנינו ונכדינו את הקומות הבאות בתהליך תחיית ישראל, שיסודן בשולחן השבת המשפחתי.