שירי טויטו, אמו של סרן אייל מבורך טויטו שנפל בקרב בחאן יונס בינואר 2024, שיתפה בריאיון לערוץ 7 את סיפור חייו של בנה ואת ההתמודדות עם האובדן הקשה.
לדבריה, אייל גדל במושב בית גמליאל, התחנך במסגרות תורניות ויצא לשנת שירות בארצות הברית, לפני שהתגייס לצנחנים והפך לקצין. "החלום שלו היה לחזור לחטיבה", סיפרה, והוסיפה כי כאשר שובץ מחדש לגדוד ולצוות שלו "הוא באמת היה מאוד מאוד מאושר".
על יום נפילתו אמרה, "זה היום שהתחיל המסע שלנו, זה היום שבו נגמרו החיים והתחילו חיים אחרים. יש חיים - אבל מה שהיה נגמר".
היא תיארה את תחושת השבר הראשונית ואת חוסר היכולת לדמיין חזרה לשגרה: "לא האמנתי בחיים שלי שאני אוכל לצאת מפתח הבית, שאני אחזור לעבודה. אני מבחינתי, החיים שלי נגמרו, הילד שלי נהרג ואי אפשר להתרגל לכאב הזה".
בהמשך סיפרה על הבחירה לחזור לחיים למען ילדיה, "אם אני כאמא בוחרת עכשיו לחיות את היגון והעצב - זה גזר דין מוות בשבילי ולכל המשפחה". לדבריה, החזרה לשגרה אינה מבטלת את האובדן, אך מאפשרת נשימה בתוך הכאב: "זה לא מבטל את העצב, אבל זה נותן אוויר לנשימה ולמצוא דרך בחיים האלה".
טויטו חשפה כי בנה נהג לכתוב יומנים לאורך חייו, כולל בזמן הלחימה בעזה. באחת הרשומות כתב לעצמו "בשביל מה אני נלחם", ופירט את מחויבותו למשפחה, למדינה ולעם. "סבא שלי לחם והתעקש להגיע לפה, אני דואג לזה שנשאר פה לתמיד", כתב.
המשפחה פועלת להנצחתו במספר יוזמות, בהן הקמת מצפה לזכרו במושב בית גמליאל והמשך פעילות גמ"ח שהקים. "זה נותן נחמה ונותן אור בחושך", אמרה, אך הדגישה כי אין בכך כדי להקל על הגעגוע.
בסיום הריאיון התייחסה לדור הלוחמים במלחמה ואמרה, "זה לא דור הטיק-טוק - זה דור נפילים". היא הוסיפה כי החיילים נלחמים כדי לאפשר את המשך החיים בישראל, "בשביל זה אנחנו נלחמים - כדי שהמדינה תמשיך לחיות".