בפרשת בחוקותי מבטיחה התורה שאם עם ישראל ישמור את חוקות התורה, הרי שהוא יזכה לשלום וחרב לא תעבור בארצו. לכאורה לא ברור אם הוא יזכה בשלום, כמו שמקובל היום בתודעה הציבורית לתפוס את הביטוי שלום, ברור הדבר שלא נראה חרב בארצנו.
ישנו ביטוי שהשמאל הישראלי הכניס לתודעה הציבורית וזה המושג שלום. בביטוי שלום מתכוון השמאל לכך שלא יהיו מלחמות ואפשר יהיה להקטין את הצבא או אולי אפילו לבטל אותו - 'אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה שזאת תהיה המלחמה האחרונה'. במושג שלום מתכון השמאל לכך שנוכל כולנו לנגב חומוס בדמשק. איזו מציאות אידילית תהיה המציאות הזאת. ברור הדבר שהיהדות קמה כדי שנוכל לנגב חומוס בדמשק.
נתחיל לדייק בדברים. שהשמאל אומר שלום הוא מתכוון לאי לוחמה. וזה בדיוק מה שמתכוון אליו הפסוק באומרו 'וחרב לא תעבור בארצכם'. אם כן מה זה שכתוב 'ונתתי שלום בארץ'. חייבים לומר שהכוונה היא לשלום פנימי בתוך עם ישראל. השלום הפנימי הוא תוצאה של נאמנות לתורת ישראל בגלל שהתוכן היהודי הוא למעשה נקודת החיבור היותר עמוקה בין יהודים. ברגע שנאמנים לתוכן היהודי ממילא מבינים שלעם ישראל יש תפקיד בעולם, ממילא מבינים שעם ישראל הוא כמו צבא שמטרתו להאיר את אור הקב"ה בעולם. וברגע שזאת היא ההבנה כל אחד מרגיש את עצמו כמו חייל הנאמן למטרה, וממילא נוצרת כאן אחדות.
בפרשת סוטה אומר התלמוד הירושלמי (סוטה ט, ט) שדין סוטה נוהג רק כאשר האישה הסוטה היא חריג. כאשר ישנה תופעה של מתירנות מינית בולטת דין סוטה אינו נוהג. מה שמעניין כאן היא הגדרת הירושלמי את הדברים. דין סוטה נוהג רק שעם ישראל במצב של שלום לא במצב שישנה פריצות בחברה. לפי הירושלמי המושג שלום הוא ההיפך מפריצות. שלום היא מילה בעלת תוכן פנימי שאחד המרכיבים המרכזיים שלה היא נושא הצניעות שהיא הכתר של היהדות, אולם, מסתבר, שהיא כוללת ערכים נוספים כמו טוב, יושר וצדק.
היהדות שואפת לתקן את העולם, ולכן היא מתייחסת בכבוד לכל אדם גם אם הוא אינו יהודי. לדעת הירושלמי (שביעית ה, ד) אמנם ראוי לברך את הגוי שיצליח במעשיו, אולם אין להשתמש כאשר מברכים את הגוי להצלחה במילה שלום. שלום היא מילה מיוחדת בעלת ערכים פנימיים שרק יהודים יורדים לעומק המשמעות שלה.
זכיתי להורים בעלי אהבה ומסירות לארץ ישראל, הורים שלמרות היותם בני הגיל השלישי עזבו את העיר הגדולה ועברו לגור בימית יחד עם קבוצה מסורה שעברה לימית במטרה לעצור את הנסיגה. באותה עת זכיתי לשרת ביחידת שריון בגולן. באחד הימים הייתה לנו שיחת מ"פ (שיחה חברה) . הנושא שעלה לדיון הוא כיצד המתנחלים ממשיכים לבנות ולנטוע. המ"פ שלנו אמר את דעתו שמדובר כאן בהתנהלות בלתי הגיונית לחלוטין וביקש לשמוע מה דעת חיילי הפלוגה.
לא יכולתי להתאפק ובקשתי את רשות הדיבור. הסברתי שכאשר הממשלה רוצה לעקור יישובים כדי להשיג שלום, ישנה כאן גניבת דעת. בעצם לא מדובר על שלום, אלא על אי מלחמה. אבל אפשר לומר בוודאות שזכינו לכמה חודשים של שלום. היות והורי גרים בימית, וזכיתי להשתחרר כמה פעמים ספורות הביתה זכיתי להכיר הרבה מהאנשים שבאו לעצור את הנסיגה, אתה רואה אצל כולם מצב רוח מרומם, כולם מקרינים רק חלוציות, טוב וחסד. אתה רואה את האחדות, את המסירות, את הרצון לתרום, ואז אתה מבין שזכינו לכמה חודשים של שלום. אכן הממשלה הבטיחה שלום, ואכן השגנו בחבל ימית איזו שהיא תקופה מלאה שלום.
ונחזור לפרשת בחוקותי. לאחר שהתורה מציינת בפרשת הברכה את השלום הפנימי, ואת אי הלוחמה מובא פסוק לכאורה לא ברור: 'ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו'. דיברנו על אי לוחמה ופתאום לאחר מכן אנו מדברים על מלחמה.
חייבים להסביר שהמילה שלום כוללת, בנוסף לדברים שהעלינו, גם את האמונה בצדקת הדרך. בשלב ראשון לא תהיה מלחמה עם עמים שנלחמים בנו בגלל כל מיני אינטרסים, אולם בשלב הבא עם ישראל יהיה אחראי על הצדק בעולם, ועם ישראל יפעל נגד אומות שפועלות שלא בצדק. אומות שפועלות שלא בצדק הם למעשה פועלות כנגד הופעת הקב"ה בעולם, וממילא אומות אלו הן האויבות בהא הידיעה של עם ישראל.