1. כלפי חוץ, גישת ההדוניזם הגורסת כי 'העונג הוא הערך העליון' - נעלמת ממחוזות המיינסטרים האנושיים. המוני בני אדם עושים מאמצים למען ערכים נעלים; חיי משפחה, זוגיות, ילדים, פרנסה, שליחות.
אמנם המושג 'רדיפת תענוגות' נשמע היום כמו מסע פרוע שרובנו רחוקים ממנו, אך האם ההדוניזם נעלם כליל? לא בטוח. בסופו של דבר, רק אתה יכול לדעת אם מה שאתה מתענג עליו מוגדר 'מנוחה המעניקה כוחות לשגרה הערכית' - או שההנאה הזאת שאתה מחפש לא באמת תעניק לך כוחות להמשך ורק תרוקן אותך יותר ומדובר בהנאה טהורה, לשם ההנאה. הדוניזם - בלעז תקין.
2. יש מתח מובנה בין החברה שבזה לרודפי תענוגות ובין הרצון לשחרר ולהתמסר לתענוגות. לכן, בדרך כלל, אנשים מסבירים לעצמם ולעולם שהם 'מתענגים' כי 'הם חייבים להתאוורר'. זה נכון. ראוי. חשוב. הכרחי. משכנע. אך באותה נשימה - לא תמיד עובד ומשאיר אותנו, לא נעים לומר, רודפי תענוגות החיים בסגנון הדוניזם חלקי המשלב בין דברים ערכיים מאוד לבין מרדף אחרי הנאות סתמיות לחלוטין. קחו למשל את התופעה הנפוצה הבאה: לפעמים אנחנו מספרים לעצמנו שאם נצא לחופשה נוצצת - נשוב בכוחות מחודשים ליומיום. אך במציאות, לא פעם, האמת הכואבת צוחקת לנו בפרצוף; "החופשה" מעייפת אותנו, מכניסה אותנו להוצאות מלחיצות ואנחנו חוזרים לשגרה סחוטים יותר ממה שיצאנו ממנה. איננו אשמים. הטריקיות בה מוכרים לנו חופשות כל כך חזקה שרבים וטובים נופלים במלכודות "החופשות השוות" שלא תמיד מועילות לנו. לעיתים אפילו ההיפך.
3. חופשות הן קצה הקרחון הגלוי של ההדוניזם החלקי שבו אנחנו חיים בלי משים. צפונה מהן נמצא השופינג ותרבות הצפיה במסכים. העיקרון דומה: מוכרים לך משהו מענג, מפתה ועוטפים לך את זה בצלופן שיישב לך על הלב. זאת לא, חלילה וחס, 'סתם רדיפת תענוגות יקרה וחסרת תכלית שתוציא אותך מותש יותר', אלא 'חופשה'! הירגעות הכרחית מעומס החיים. 'אתה פשוט חייב את החופשה\הסרט\השופינג\המסעדה היקרה - לנפש'. נכון, יש כאלה שיספרו לך שהחופשה ממש עזרה להם להמשיך. אך לצידם, חיים אלו שחוזרים מהן רצוצים יותר. שצופים בסרט - וקמים בגללו בבקר כשהם עייפים, לא מרוכזים ובלי חשק. שקונים דברים מיותרים ולחוצים מהעו"ש - בגלל 'תרבות השופינג'. העולם, כהרגלו, שותק וממשיך להציע לנו את "החופשה" הקרובה, הסרט הבא, הרכישה הנוכחית. הכוחות המוכרים הופכים אותנו בלי שנשים לב, לכאורה, להדוניסטים באופן מסוים. אך בתוכנו, אנחנו לא באמת רודפי תענגות אלא בני אדם פשוטים, טובים וערכיים, המשוועים למענה חשוב לצורך הרגעי 'להירגע ממסע החיים'. זה הכל. בזמן הזה, יש כאלה שמזהים את הכאב האמיתי שלנו ומיד עוטפים לנו "עלק פתרון" וחוזר חלילה.
4. בגלגל המתואר 'בעיית ההירגעות הכללית' (אם נקרא לה ככה) - לא נמצאת בכיוון הנכון לפתרון. אנשים צריכים לקבל כוחות ובמקום זה, למעשה, מתישים ומציפים את עצמם יותר ואף נכנסים להוצאות מיותרות. התשובה הפשוטה להירגעות נמצאת בשינון המשפט הבא: 'שקט פנימי משיגים על ידי שקט חיצוני'. לא ע"י סרט, שופינג בקניון או חופשה עם מגוון פעילויות שוות. זה קשה מאוד לדמיין את זה, אבל נסו פעם, בשביל האתגר, לנתק את הטלפון לשעתיים-שלוש וצאו עם עצמכם בלבד - לפגוש שקט בפינה קטנה בטבע, בפאתי פארק או בחוף ים שקט. נסו להתבונן, להקשיב לציפורים. ההטענה הפנימית שתקבלו מהשהיה בשקט האותנטי עשויה להפתיע אתכם מאוד. זה מה שאתם צריכים, כבני אדם עמוסים. לצערי ולצער אבותיי, לא יספרו לכם על הפתרון הזה בריש גלי מסיבה אחת: בפתרונות האלה אין צורך לסלוק את כרטיס האשראי.
הכותב הוא במאי-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'הניוזלטר של גדליה'. עקב המצב, סרטו "אבא עם אלוקים" זמין לצפיה ללא עלות. לפניות: gilinada@gmail.com