גם כאשר הנסים במלחמה מתרחשים בדרך הטבע, אנחנו מרגישים את הקדוש ברוך הוא. אנחנו יודעים שהוא מתהלך בתוכנו, ושכל אותם נסים המופיעים בטבע - מכוחו הם באים. הברכות שבתחילת פרשת בחוקותי מתארות מציאות אידיאלית שבה השכינה שורה בתוכנו, "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוקים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם" (ויקרא כו, יב), והתוצאות ניכרות בבירור גם במערכות הטבעיות: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם... וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זֶרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם... וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ... וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (שם פס' ד-ז).
הרמב"ן מסביר את התיאורים הללו בשתי מדרגות. המדרגה הראשונה היא בדרך הטבע (רמב"ן על פס' י"א החל מהמילים "והנה הברכות האלה כפי פשוטן") כפי שמפרש רש"י על הפסוק "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר" - יש שפע כה גדול של תבואה, עד שעמלים על הדיש חודשים ארוכים עד שמגיע זמן בציר הענבים בקיץ. כמות היבול גדולה כל כך, שהעבודה נמשכת ברצף מעונה לעונה. עם זאת, ניתן לפרש זאת גם בדרך הנס (רמב"ן על פסוק י"ב, החל מהמילים "אבל על דרך האמת"), כמציאות של אחרית הימים שבה השפע הוא מעל למגבלות הזמן והעונות, כפי שנאמר: "וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע", שהתבואה צומחת כל השנה.
וחשוב להבין, שגם הדרך הראשונה, אינה כסתם שפע אלוקי רגיל, שעליו עוד יכול אדם להביט, ולא לשים לב להשגחה האלוקית. מדובר בשפע לכל האומה, ובניצחון בכל המלחמות, באופן שכל בר דעת מבין שמדובר בהשגחה אלוקית קרובה ופעילה, ובלשון הרמב"ן: "והנה הברכות האלה כפי פשוטן... אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה: "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" (שמות כג , כה)... כי הברכות ההם, אע"פ שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם. כי [=אלא] אלה הברכות כולן נסים, אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה שלום לנו מן האויבים ויבוא מורך בלבבם לנוס מאה מפני חמשה... ואף על פי שהם נסים נסתרים , שעולם כמנהגו נוהג עמהם - אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ; כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר השם מחלה מקרבו וימלא ימיו, יקרה זה גם במקצת הרשעים; אבל שתהיה ארץ אחת כולה, ועם אחד תמיד, ברדת הגשם בעתו ושובע ושלוה ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים, בענין שאין כמוהו בכל העולם - יוָדע לַכֹּל כי מאת ה' היתה זאת, ועל כן אמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח , י).
כך גם לגבי ההבטחה "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" (פס' ו), מביא הרמב"ן שני פירושים מהמדרש. לפי דעה אחת, החיה הרעה פשוט לא תגיע למקומות היישוב, שכן בזמן שיש שפע ופעילות אנושית רבה, דרך הטבע היא שהחיות מתרחקות. הפירוש השני מעמיד מציאות נסית של אחרית הימים, שבה החיה הרעה מפסיקה לטרוף והופכת לטבעית ושלווה, "וגר זאב עם כבש... ואריה כבקר יאכל תבן" (ישעיהו יא, ו-ז).
גם בפסוק "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" (פס' ח) קיים הבדל ביחס המספרי, אך היסוד ברור: כאשר מדובר בצבא מאורגן ומלוכד, הכוח גדל לאין שיעור. מטבע הדברים, מאה חיילים המצוידים בטכנולוגיה מתקדמת ובמערכות טובות יכולים לרדוף רבבה (ראו אבן עזרא, רלב"ג). אולם כפי שמדגיש רש"י, "אינם דומים מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה". כאשר עם ישראל מאוחד ופועל יחד, הכוח הרוחני שבו גדול הרבה יותר. המציאות כולה אומרת קדושה ומעורבות אלוקית, וכל מי שיכול ליטול חלק בעשייה הצבאית עושה זאת מתוך הכרה כזו.
ההבטחה "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם... וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם" (פס' יא-יב) מתפרשת אף היא בשני הרבדים: האחד, שכולם רואים שהקדוש ברוך הוא מלווה אותנו בהצלחותינו; והשני, בניין בית המקדש והגאולה השלמה, שבה שכינתו של הקב"ה בתוכנו תהיה גלויה לכל דבר ועניין.
כאן המקום להזכיר את הקשר ואת הרצף בין פרשות 'בהר' ו'בחוקותיי'. מצוות הארץ שבפרשת בהר, עוסקות בבירור "תנאי הארץ". השמיטות, היובל, הדאגה לעניים והאחריות הלאומית - כולם חלק מהתנאים להמשך חיינו כאן. זוהי הדרך שבה אנו נדרשים לחיות בארץ ישראל, במערכת כלכלית וחברתית מתוקנת. לכן בסוף הקללות (ויקרא כו, מו), ואחר כך שוב בסוף הפרשה (כז, לד), מזכירה התורה שוב כי מדובר בדברי הברית שנכרתו בהר סיני, כהצגת התנאים להמשך הדרך ממעמד הר סיני אל ארץ ישראל.
מן הבחינה הזאת, הרובד הטבעי אינו נמוך יותר מהרובד העליון, המבטל את סדרי הטבע. במובן מסוים הוא אף נעלה, משום שתכונתו של עם ישראל לבטא בארץ ישראל את הליווי האלוקי, הבא לידי ביטוי בשפע האלוקי ובניצחון במלחמה, ומאפשר לנו ליישם את שליחותנו הגדולה בעולם מתוך המציאות הממשית. מתוך יישום השליחות הזו אנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שימשיך ללוות אותנו עד לניצחון המלא במלחמה, עד שיושג היעד של "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב", ויהיה ברור לכול כי שם ה' נקרא עלינו. מתוך כך, ברגע הנכון שבו יחליט הקדוש ברוך הוא שהגיעה העת, נזכה כולנו לגאולה השלמה, במהרה בימינו.