עונת ההעברות החלה. כך בכדורגל, כך בתקשורת וכך בפוליטיקה. כאשר הליגות לכדורגל מתקרבות לסיום העונה, להכתרת המנצחים והיורדים, מתחיל להתחמם שוק השחקנים.
מי ישאר בקבוצתו, מי יוחלף, מי יירכש, ומי "יימכר" לקבוצה אחרת בארץ או בחו"ל. הכסף הוא זה שמדבר, השווי של השחקן, לא הסמל ולא הנאמנות למועדון.
תמונה דומה בתקשורת, במיוחד בערוצי הטלוויזיה. הבעלים החדש של ערוץ 13 המקרטע, המיליונר אסף רפפורט, כבר הביא עימו שחקני חיזוק, שהעביר מהערוץ ה"ציבורי". כתב על כך אחד המבקרים: "בזמן שניטש מאבק ציבורי למנוע השתלטות מסוכנת על העיתונות שלנו, מגיע רפפורט ופשוט עושה את מה שהוא עושה - מהמקפצה - כשהוא מתעסק בצורה בוטה במצבת העיתונאים. התחושה, כמו בכל עולם התקשורת המסחרית, היא פשוט של שוק."
בפוליטיקה התמונה אינה שונה, אולי אף חמורה יותר. היום (שני) מתחדשת הליגה, כלומר נפתח מושב הקיץ של הכנסת, בסימן הבחירות המתקרבות. ההרכב שלה הוא אותו הרכב כמו בפתיחת הכנסת הנוכחית ב-2022, אבל כבר מסתמנים השינויים. אמנם, לא ראינו ח"כ כלשהו שמתפטר או מודח, אבל בצל הסקרים התכופים, השינויים יילכו ויגברו.
נראה בה את הדמות הטראגית של הפוליטיקה הנוכחית, ח"כ בני גנץ, כמעט מבודד. שניים מחשובי הסיעה שלו כבר פרשו ממנו. הם עדין כחול-לבן, אבל מחפשים נבחרת אחרת להשתלב בה. נאמנות? - מילה גסה בפוליטיקה העכשווית, אפילו מצד פוליטיקאים שלא הייתי מצפה זאת מהם.
עדיין לא נראה על ספסלי הח"כים שלושה מהטוענים לכתר ראש האופוזיציה הבאה - אייזנקוט, בנט וגולן, מיציע המכובדים הם צופים במתרחש מקרוב, מנסים לצוד פה ושם "שמות" לרשימותיהם, גם מחוץ למגרש במליאה הנוכחית. מפלגות קמות, מפלגות מתפרקות, וכמעט אזלו השמות בלקסיקון.
תסיסה גדולה שוררת במפלגת השלטון, הליכוד. לאחר הליכודיאדה הכושלת, התנועה מסתמנת כחיקוי של מפא"י בערוב שלטונה. תחושה של צניחה ודעיכה, התרחקות ממורשתה המפוארת. זוהי עונת הפריימריז ועימם התסיסה גוברת.
האם נבחרת הליכוד הבאה תתרענן? האם יבואו טובים ומבטיחים במקום נציגים כושלים ויש לא מעטים כאלה בסיעה הנוכחית? האם נתניהו יקבל מספר ראוי של שיריונים מטעמו ל"כוכבים" מבחוץ, שייטיבו את הרכב הרשימה הבאה? ראוי שכך יהיה, אלא שנתניהו לא הוכיח שהוא מצטיין בבחירת שחקנים טובים שאינם רק נאמנים לו, אלא גם מביאים כבוד לסיעה, נאמנות אידאולוגית ולא רק כיסאולוגית.
ושאלת השאלות: האם נתניהו עצמו עודנו בכושר להוביל את נבחרת הליכוד לניצחון בבחירות, ואינו מתכוון לפרוש? איש אינו יודע, אפילו לא מקורביו והאוהדים השרופים ביותר. ההערכה היא, שאכן יוביל את מסע הבחירות בראשות הליכוד ומיד לאחר מכן יודיע על פרישתו. עם זאת, צריך להודות: בלעדי הובלתו ספק אם הליכוד תשמור על כוחה, שלימותה ושלטונה.
הבון-טון בבחירות הקרובות הוא מי ימין ומי שמאל. המושג שמאל שייך בלעדית לנבחרת הפועל יאיר גולן. ייאמר לזכותו: דעותיו חדות וברורות. אין לטעות בהן. כל יתר נציגי האופוזיציה מתפארים שהם מכבי או בית"ר, כלומר מרכזיים-ימנים. הם יודעים שהקהל ביציעים ימני ברובו, ולכן הם מתיימרים להכריז שהם הימין. ואולם, כל מה שהם באמת רוצים, זה להפיל את השחקן הראשי של נבחרת הליכוד, ואחר-כך אלהים גדול.
מה הן באמת עמדותיהם של השלושה, השואפים לכתר האליפות, שעדיין אינם בכנסת? ומה באמת רוצה ראש נבחרת ישראל ביתנו? - אין לדעת. כל אחד מהם משמיע עמדות הפוכות ממה שאמרו בעבר הרחוק או הקרוב. הארכיון זוכר.
יהיה חם במושב הקיצי של הכנסת הנוכחית, שהפלא ופלא, מילאה את ארבע שנותיה כנקוב בחוק. הקרב שינהלו על קולות האוהדים המתנדנדים, כלומר הבוחרים שטרם החליטו, יהיה לוהט. מה שנראה במליאת הכנסת ילהיט גם את הרחוב, בליווי תקשורתי, מוטה אף יותר מהרגיל. צפויים לנו ימים פוליטיים חריפים, עד כדי סכנה לאחדות הפנימית.
אין לקנא ביו"ר הכנסת. זהו מבחנו הגדול, אם הוא יצליח לשלוט בעניינים, להביא לרגיעה. שהרי כולם ינאמו - שלא לומר יתלהמו ויצעקו - במושב הנפתח היום, לא באמת יציגו פתרונות לקשיים ולבעיות, אלא יפזלו לאוזניהם של המוני הבוחרים.
איזו ליגה צפויה לנו בשנים הבאות, איך ייראה בית המחוקקים הבא של הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון? הוד מעלתו האזרח המצביע, הוא שיכריע, נקווה באופן דמוקרטי, לפי מצפונו.