לחז"ל היה מאד חשוב להדגיש שירושלים היא עיר יפה: "ציון מכלל יופי"; היא "נטלה תשעה קבין של יופי"; בית המקדש נקרא "נויו של עולם" ובמילותיהם של רבי יהודה הלוי ורבי זכריה אלצ'הרי - "יפה נוף"; "קריה יפיפייה".
מהו למעשה יופי? יופי משמעו הרמוניה. כלומר, תחושת היופי נולדת באדם בעת בה הוא חש כי קיימים כוונה וסדר מאחורי הדברים. יש עוד מילה לכך: שלמות! ירושלים היא צירוף של שתי מילים: יר(א)ו-שלם; תראו את השלמות. כאשר אנו רואים ציור ומזהים בו את השלמות וההרמוניה אנו מכנים זאת יצירה יפיפייה; כאשר אנו רואים קווים משורבטים ללא כוונה וקשר אנו מכנים זאת "קשקוש", (מלשון ארמית "איסתריה בלגינא קיש קיש קריא" - מטבע בכד חלול שנזרק באופן אקראי מצד לצד משמיע רעש "קיש" "קיש"). פנימיות, סדר והרמוניה הן יופי; ריקנות וכאוס הן קשקוש מכוער.
ירושלים אינה רק עיר פיסית אלא מקום בו "נשקי רקיע וארעא אהדדי" (מתחברים השמים והארץ); מקום עלי האדמות שבו ניתן לחיות חיים של שלמות, של איזון בין חומר לרוח.
העידן שבו ירושלים בנויה באופן מלא הוא עידן היופי של העולם. לעומת זאת, בעת בה ירושלים חרבה אנו מקוננים "על יופיים (של בני ירושלים) אשר חשך בעת צרו כתריה".
ביום ירושלים אנו לא מציינים רק כיבוש גיאוגרפי של עיר, אנו מציינים את שובו של היופי לחיים שלנו; עידן שבו הסדר והשלמות של המציאות - שבמרכזם עם ישראל שחוזר לארצו ולזהותו - מתנוצצים שוב; זוהי עיר עוטפת אור. קריה יפיפייה.
יום ירושלים יפיפייה.