לקראת חג מתן תורה שוחחנו עם הרב חגי לונדין, מראשי ישיבת ההסדר בחולון, ר"מ, ראש בית המדרש באקדמית אונו, מרצה וחוקר משנת הרב קוק, על הדרך העכשווית שבה ממשיכה התורה להינתן, דרך הרשתות החברתיות.
על שאלת הכותרת אם לימוד תורה דרך רשתות חברתיות הוא בשורה או סכנה, עונה הרב לונדין ואומר כי מעבר לכך שמדובר בגם בשורה וגם סכנה, הבשורה גדולה מהסכנה, יתרונותיו של לימוד התורה ברשתות גדולים מהחסרונות, ובעת הזו זו הדרך להביא את התורה לציבור הרחב.
הרב לונדין מתייחס לפער שבין העומק ובירור הדברים הרציני הדרוש בלימוד תורה לרדידות שהופכת מסרים לפופולאריים ברשתות החברתיות, ועם זאת הוא רואה בפלטפורמה זו את דרכו של הקב"ה להנגיש את תורתו לציבור רחב ומתוך כך יגיע גם העומק.
סוגיית הרדידות, מזכיר הרב לונדין, העסיקה את עולם התורה מזה אלפי שנים, עוד בדיון הקדום על הוספת הספסלים בבית המדרש, האם נכון לעשות כן ובכך להכניס לבית המדרש גם מי שפחות מעמיק או שמא יש להוציא את הספסלים ולהותיר את העילויים בלבד. הסוגיה ההיא הוכרעה וכיום איש אינו מציע לסגור בתי מדרש וישיבות כדי להבטיח רמה גבוהה של תלמידים. בעיני הרב לונדין הכמות תגדל ותיווצר מעין פרמידה שבבסיסה קהל רחב אבל מתוכה יעלו ויימצאו המעמיקים בלימוד. בניינה של הפרמידה הזו בדור הזה מתרחשת דרך הרשתות החברתיות.
מניסיונו האישי מספר הרב לונדין כיצד בתקופה בה רק הפציעו הרשתות החברתיות ניסה להגיע ל"קרטלי התקשורת", כהגדרתו, על מנת להפיץ בהם תורה ולא עלה בידו. האולפנים היו חסומים למעט מקרים בודדים בהם נעשה ברבנים שימוש כ"אידיוטים שימושיים" לצורכי ניגוח פוליטי או דיון אקטואלי אזוטרי. כעת, בעידן הרשתות החברתיות, נשבר המונופול התקשורתי שבו החזיקה האליטה מזה מאה שנה וניתן להגיע דרך הרשתות החברתיות לציבור כולו.
ומה באשר לאבדן היכולת של תלמיד להיכנס לארון הספרים היהודי, לדפדף ולעיין, ובמקום זאת להסתפק בסרטון כזה או אחר? הרב לונדין רואה בכך עוד סימפטום של רידוד והשטחה של השיח, ועם זאת הוא מוצא בפלטפורמת הרשתות את המעגל הראשון שבו "אנחנו דגים את השומע", ולאחר שייכנס בדרך זו אל עולם התורה, ירצה לשמוע עוד ומתוך כך גם להעמיק, להכיר את הספרות התורנית עצמה. רבים, מציין הרב לונדין, לומדים היום דף יומי, מגיעים לשיעורים ולבתי מדרשיות רק בזכות הקשר הראשון שנוצר דרך הרשתות החברתיות.
בהקשר זה מציין הרב לונדין כי שיעוריו שלו עוברים מספר עיבודים וכך מגיעים לרבים שונים. לאחר השיעור הראשון שמועבר, הוא עולה לרשת באורך מלא ועם כותרת, מתוך כך מתפרסם סרטון תקציר של השיעור ולאחריו סרטון קצר שעולה לאינסטגרם ולטיקטוק, בהמשך עולה גם פוסט וממנו תקציר של הפוסט, וכל אלו מעגלים שיעדם האמיתי הוא להתרחב ולהביא את הלומד גם להעמקה.
סוגיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא סוגיית אבדן הקשר בין תלמיד לרבו, למעשה אבדן משמעות המונח 'עשה לך רב' כאשר הלומד דרך הרשתות מוצא את עצמו לומד מרב מסוים לאורך תקופה רק משום שבחודשים הללו הרב פופולארי ברשת, וכעבור חודשים אחדים הפופולאריות עוברת לרב אחר שממלא הוא את הרשת והתלמיד עובר אליו וכן הלאה.
הרב לונדין סבור כי אכן יש להכיר בבעייתיות הזו, וכדי להתמודד איתה על הלומד לזהות אם מאחורי התורה שהוא שומע יש בית מדרש ותיק ורציני שבו תלמידי חכמים גדולים או שמדובר בקוריוז חולף. במידה ומדובר בדברים השייכים לבית מדרש בעל עומק וותק בעולם התורה, הרי שגם אם הקשר לרב מסוים מתמסמס, הקשר לבית המדרש לא יתמסמס וזרעים שנזרעו בשיעור מסוים ינבטו בשיעורים אחרים.
עוד מציין הרב בדבריו כי לא פעם הוא פוגש תלמידים שמתקשים ללמוד מרב אחד באופן סדור, ודווקא היכולת ללקט תורה ממספר רבנים מכניסה אותם לעולמה של תורה. "זה עדיף מכלום. צריך לזכור שהאלטרנטיבה היא לא שכולם יעברו לבתי המדרש אם רק נסגור את הרשתות החברתיות, אלא שיתחברו לדברים הרעים שברשתות הללו".
ואולי, אנחנו שואלים, כל סוגיית העמל והיגיעה שבלימוד התורה, שאינם חלק מלימוד הרשתות החברתיות, שייך לדורות קודמים וכיום ניתן להגיע להישגים תורניים ללא עמל וללא מאמץ? הרב לונדין משיב ומציין את חשיבות העמל ויגיעת התורה כמעצבי אישיותו של הלומד, ומכאן חשיבותו. הדברים דומים למי שיבקש להגיע לכושר אחרי שימציא מכשיר שיעשה את האימונים במקומו. משום כך יש לראות ברשתות החברתיות את המגע הראשוני של הלומד עם עולם התורה, אך מתוך כך היעד הוא להתקדם הלאה, להעמיק ולהתייגע בלימוד.
עוד ביקשנו את התייחסות הרב לונדין לקלות שבה כל תלמיד יכול להפיץ היום את תובנותיו וחידושיו ברשתות החברתיות, מה שיכול להביא ליתרונות ולסכנות כאחד. הרב לונדין מזכיר שהבעייתיות הזו קיימת בכל תחום ולא רק בתחום התורני. ועם זאת, על אף שזו המציאות, מוצא הרב לונדין גם בה נקודת אור ומציין כי ליבם של אנשים הפך גס בדבר. הם מזהים את הרדידות שברשתות וכבר אינם מתרגשים מהמוצג בפניהם. הדברים עוברים לידם עד שבבליל השטחיות הקיים מתגלות נקודות איכותיות ואליהן הם מתחברים. בעיני הרב לונדין מדובר בהשגחה עליונה של ממש.
הרב לונדין מציין בדבריו כי על הרבנים לדעת היכן נכון והיכן לא נכון להפיץ את דבריהם, ולעיתים נכון שיסתייעו באנשי מקצוע שיוכלו לייעץ להם. רב שמגיע מעולם בית המדרש אינו יודע מה ההבדלים בין הרשתות השונות ולכן עלול לטעות ולפרסם את דבריו בפלטפורמה הלא נכונה או באופן הלא נכון. "רשת X אינה מקום להפצת תורה. זו פלטפורמה למסרים ווכחניים אקטואליים, וכמה שננסה להפיץ שם תורה זה לא שייך, אבל בפייסבוק יש יותר מקום לכך. יוטיוב טוב יותר. אינסטגרם וטיקטוק שטחיים אבל יש בהם גם מקום לרוחניות. זה מדע שלם", אומר הרב ומספר כי הוא עצמו נעזר באנשי מקצוע שמכווינים אותו בזירות השונות.
לקראת תום השיחה איתו שאלנו את הרב לונדין מה יחסו למציאות שבה ברשתות החבריות הופכים דברי התורה לנתונים לשבט הביקורת של הלייקים והתגובות. האם זו דמוקרטיה תורנית או ביזוי תורה?. תשובתו החדה היא שאכן "בדרך כלל זה ביזוי תורה", ועם זאת הוא ממליץ שלא להתרגש מכך, מדובר בחלק מהעבודה הנדרשת. יש להבין שהרשת מלאה בטרולים, בבוטים, לפעמים גם איראניים... והמענה הנכון הוא שלא להתרשם ולא להתרגש מהם.