יום ירושלים צוין השנה במקביל ל"יום הנכבה" (יום האסון בערבית) שצויין על ידי הערבים בכל רחבי הארץ ומעבר לגבולותיה.
יום חגו של עם ישראל על שחרור ירושלים מהכיבוש הערבי שפלש לארצנו עם ההכרזה על הקמת המדינה, התלכד עם "יום אסונם" של הערבים שלא תיכננו להפסיד במלחמה, אלא לשחוט את היהודים ולהשמיד את המדינה הצעירה שאך זה הוקמה.
מתוך הכישלון הערבי המפואר והאכזבה הקשה בגינו, צמח "יום הנכבה". מתוך האיוולת, הבורות, אבדן הדרך והפרוגרסיביות, ישנם ישראלים ויהודים המזדהים עם המסר ומאפשרים את ציון "הנכבה" ברחבי הארץ. לרבות במוסדות אקדמיים נאורים לכאורה, שלא למדו דבר מההיסטוריה ועודם אוחזים בקונספציה מסוכנת.
כמיטב המסורת של הפגנת האבל על עצם קיומה של מדינת ישראל וניצחונה על אויביה שקמו עליה לכלותה, קיימו גם השנה סטודנטים ערבים באוניברסיטאות הישראליות טקסים לציון התבוסה והאסון. הסטודנטים הפגינו תמיכה בערביי רצועת עזה, הניפו דגלים וקראו קריאות לאומניות שלא מותירות ספק בדבר כוונתם והזדהותם עם האויב הערבי. לצד האקטיביזם שהפגינו הסטודנטים הערבים, הופגנה גם השנה אדישותו ואזלת ידו של הממסד הישראלי ושל ראשי האוניברסיטאות בפרט. אלו שנתנו את הסכמתם, ולו רק בשתיקה, לקיומן של עצרות מתואבות אלו שנועדו לתמוך באויב, לחזק את רוחו ולחתור תחת המדינה.
כך לדוגמא, נערכו בימים האחרונים טקסים לאומניים, חלקם בהשתתפות מנהיגים ופוליטיקאים ערבים מוכרים, באוניברסיטה העברית שבהר הצופים, אשר אוחד עם ירושלים לפני 59 שנה, ובאוניברסיטת תל אביב היא אוניברסיטת שיח' מוניס, ככתוב בערבית. ביום רביעי, באוניברסיטת תל אביב שרו המשתתפים את המנון אש"ף באין מפריע במהלך הטקס לציון "יום הנכבה". למען אלו שאינם מכירים את מילות ההמנון של הארגון לשחרור פלסטין, שלא שינה את האמנה שלו או את סמליו הברורים הקוראים להשמדתה של מדינת ישראל, להלן המילים בגרסה מקוצרת:
"לוחם הקרבה ("פידאי"), הו ארצי, הו ארץ האבות.
לוחם הקרבה ("פידאי"), הו עמי, הו עם הנצח.
בנחישותי, באשי ובהר הגעש של נקמתי, ובכמיהת דמי לארצי ולביתי.
טיפסתי על ההרים וניהלתי את המאבק, הכנעתי את הבלתי אפשרי, ניפצתי את הכבלים.
...
בסערת הרוחות ובאש הנשק, ובעקשנות עמי לצאת אל המאבק.
פלסטין היא ביתי, פלסטין היא אשי, פלסטין היא נקמתי וארץ העמידה האיתנה.
...
בזכות השבועה תחת צל הדגל, בארצי, בעמי ובאש הכאב.
אחיה כלוחם הקרבה, אמשיך כלוחם הקרבה, ואמות כלוחם הקרבה עד אשר אשוב".
ביטויי הקונספציה
האם ישנו הסבר הגיוני אחד לכך שסטודנטים ערבים, שאינם תורמים למדינה בדבר ומביעים תמיכה פומבית באויב בעת מלחמה, ממשיכים לרכוש השכלה ודעת באוניברסיטאות ישראליות ברחבי המדינה, שהם חפצים בהשמדתה?
כיצד ניתן להסביר את העובדה שצעירים ערבים אלו נהנים מתנאי קבלה מועדפים, בעוד בנינו ובנותינו - המשרתים בצבא, יוצאים לפיקוד וקצונה ומתייצבים לכל סבבי המילואים כדי להגן על העם והארץ - נדחקים לאחור? מדוע מי שמגן על המדינה נתקל בחומות אקדמיות נוקשות, בעוד מי שמפגין נגד המדינה מקבל מקום ואף קדימות?
אין לטעות, חופש הביטוי וההזדהות עם האויב הם דבר אפשרי - כל עוד נעשים הם במדינות אויב, כשהסטודנטים הערבים מתבטאים שם תחת עינם הפקוחה של מנגנוני המודיעין ("המוח'אבראת") והמשטרים המוסלמים הנאורים והסובלנים לכאורה; לומדים במוסדות הערבים על חשבונם הפרטי, ללא זכות שיבה, ללמוד או לעבוד במדינת ישראל.
אל תנסו להסיט את הדיון בזחיחות אל עבר אוכלוסיות אחרות שאינן משרתות. כאן מדובר בציבור שלא רק שאינו משרת, מתנדב או תורם בשום דרך למען המדינה, אלא גם פועל ברובו נגד עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית. ציבור זה מעודד את אויבינו בגלוי ופועל למענו במישורם ודרכים שונות, כולל ממוסדות רשמיים ומבית הנבחרים… ואף על פי כן מיוצג בכנסת; צולח את ועדת הבחירות ובג"ץ למרות התנגדויות; זוכה להעדפה מתקנת במוסדות ציבור ובאוניברסיטאות; נענה לחיזורים פוליטיים ולחנפנות תקשורתית מאוסה; להתחשבות, העלמות עין וסלחנות של רשויות מדינה; להטבות ולתנועה חופשית בכל רחבי הארץ והמזרח התיכון … רק משום היותם ערבים עם תעודת זהות כחולה!
בידקו כמה ערבים ישראלים מסתובבים בשווקים של ג'נין, שכם וחברון בכל יום, ללא חשש מלינץ' ולמרות החוק והשילוט האוסרים על אזרחים ישראלים, ללא יוצאים מן הכלל, לחצות לשטחי רשות הטרור הפלסטינית. בידקו כמה אלפי ערבים ישראלים לומדים במוסדות אקדמיים של הרשות בכל שנת לימוד ותגלו עשרות אלפים מהם שנהנים מכל העולמות. בידקו היכן במזרח התיכון נופשים ערבים ישראלים בנחת, ללא חשש מפיגוע או התנכלות.
יתכבדו נא הסטודנטים שהביעו תמיכה בעזה, במסגרת ארועי "יום הנכבה", להצטרף לאחיהם ברפיח וג'בלייה, או בכל מדינה ערבית אחרת עמה הם מזדהים, לדוגמא - ירדן. הממלכה הרואה בהם חלק בלתי נפרד מהעם הירדני כפי שנשמע בעצרת לציון "יום הנכבה" שהתקיימה בעמאן ביום שישי האחרון.
יתכבדו נא ראשי האוניברסיטאות הציוניות, להרחיק לאלתר את עוכרי ישראל ממוסדותיהם, ולקבל תחתם את מיטב בנינו ובנותינו המשרתים ותורמים בצבא, בשירות לאומי ואזרחי. את אותם צעירים שהשתחררו אחרי שירות צבאי מלא, וממשיכים לשרת בסבבי המילואים במלחמת התקומה, בעודם נאבקים על מקומם באקדמיה במקביל למבחני הפסיכומטרי. מבחנים הגוזלים משאבים יקרים, "שותים" את מענקי השחרור והמילואים ומבזבזים את זמנם, בשעה שהמשתמטים ועוכרי ישראל זוכים להטבות ולקדימות בסדרי הקבלה ללימודים במדינה שאינם חפצים ביקרה, להבדיל מאותם אלו שחרפו נפשם למען הגנתה.
האם ישנו שר הגון ונחוש אחד בממשלה, דיקן אמיץ אחד באוניברסיטה, או ראש פקולטה אחד לרפואה שמסוגל להישיר מבט בעיני קצינה ישראלית או לוחם מצטיין, ולהסביר להם מדוע זה ערבי משתמט, עוכר ישראל התומך ברשות הטרור ובארגוניה, מצליח להתקבל ללימודי רפואה בישראל על פניהם?! מדוע זה אותו סטודנט ממשיך ללמוד ולהתקדם במימון אזרחי ישראל, על חשבון חייל או חיילת שקבלתם ללימודים בארץ נדחתה, ואילצה אותם לכתת רגליהם לפקולטות בחו"ל ואז לחזור ולהילחם למען המדינה כשקרא הקול. האם יש אזרח ישראלי נאור שחושב שנכון להפקיד את חייו, או חיי חייל פצוע, בידי רופא או אחות ערבים שהביעו תמיכה באויבים, רק בגלל שנשבעו את שבועת הרופא בטקס הסמכתם?!
סיכום והמלצה
"אתם מטורפים? השתגעתם?", שאל פעם ראש ממשלה לשעבר בהקשר אחר, "אתם הורסים את החיים של מיליוני אזרחים... הורגים אותם מבפנים". כשרואים לוחמים וקצינים שנלחמו במלחמת התקומה נדחים מהאוניברסיטאות, על אף הישגים ומידת התאמה נאותה, בזמן שמשתמטים ותומכי עזה מקבלים עדיפות ומניפים דגלי אויב באזור הקמפוס - מבינים שהמערכת המוסדית פשוט השתגעה. המערכת הזו בועטת במיטב בניה ובנותיה, פוגעת במוטיבציה ומבריחה מכאן את המוחות הטובים ביותר.
המצב הזה חייב להיפסק. לקראת הבחירות הקרובות, הדרישה שלנו צריכה להיות ברורה: חקיקה שתעיף את עוכרי ישראל ותומכי הטרור מהאקדמיה ומהמשרות הציבוריות, ותעניק תעדוף מוחלט למי שמגן על המדינה בגופו. הנוסחה היחידה שתתקן את האיוולת הזו היא: תרמת - קיבלת. נקודה.