מאות חברים ובני משפחה ליוו היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה את רס"ן במיל' איתמר ספיר ז"ל שנפל בקרב בדרום לבנון.
רואי ספיר, אלמנתו של איתמר, ספדה לו בדמעות: "אהוב שלי, התקשרתי אליך אחרי שהודיעו שאתה מת, כי הייתי בטוחה שזה לא נכון. אני מוקפת באנשים, אבל בלעדיך מה זה שווה בכלל. אתה הכל בשבילי ובשבילנו. איך ממשיכים? האם ממשיכים? איתך הכול היה אפשרי".
היא הוסיפה: "תמיד היו לך סטנדרטים גבוהים לחיים האלה. תמיד היו לך סטנדרטים גבוהים לחיילים שלך. אהוב שלי, אני צריכה לבקש ממך שתיתן לי סימנים מדי פעם. תודה על שנים כל כך טובות ביחד. תודה שעשית אותי מאושרת. תודה על מעייני. פתאום מפחיד אותי כמה הוא דומה לך. הלוואי שיהיה דומה לך גם באופי. היית אבא אוהב בלי גבול".
מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, ספד ושיתף בשיחות שקיים בעבר עם איתמר ועל הקשר החברי הקרוב של משפחתו עם משפחת ספיר. בסיום דברי ההספד הצדיע לקצין שנפל.
"אני ניצב גם כחבר קרוב של המשפחה, שמכיר אותך, איתמר, כבר מגיל אפס", אמר אלוף בלוט בפתח דבריו, "הזכירו לי, איתמר, שכתינוק צרחת המון, וכנראה היה לך מסר חשוב וקול חזק להשמיע בעולם, והשמעת אותו בחייך ובדרכיך המיוחדת 27 שנים. הייתה לך הזכות להיות הבכור, ולהפוך את יהודה ורבקי להורים".
הוא תיאר את פגישותיהם לאורך השנים וציין כי ספיר ז"ל היה תמיד סקרן ושאל שאלות רבות מתוך רצון ללמוד בחוכמה, בתבונה ובנעימות.
יוסף, אחיו של איתמר, ספד: "אף אחד לא הכין אותי לזה. אתמול, כשחזרנו לבית, החלטתי להיכנס לשיחות איתך. ראיתי ששלחת לי שיר וכתבת לי ששמעת אותו המון כשהיית בגילי. אמרתי שתיכף אשמע אבל לא שמעתי. אתמול נכנסתי לשיר והוא מתחיל כך: 'לא צריך לחפש מלאכים בשמיים הם מסתובבים פה בינינו'. היית מלאך, אבל מלאך איתנו - חלק מאיתנו".
ארז, אח נוסף, ספד: "תמיד חלמתי להיות יותר כמוך, תמיד הרגשתי שכל דבר שאתה עושה אתה עושה הכי טוב שאפשר. הרגשתי שאתה לא מפחד מכלום. כל שבת שבו היינו נמצאים יחד, תמיד ידענו שיהיה איזה ויכוח אבל ידענו שתמיד אתה תשתדל לסיים בטוב. אני לא מאמין שלא תעמוד איתי בחופה. אני רוצה לומר תודה על זה שזכיתי להיות אח שלך במשך כמעט 22 שנה. משפחה יקרה שלי אני מבקש מכם שנהיה חזקים ביחד כדי שנוכל לעבור את המסע הזה".
טל, אחותו של איתמר, ספדה: "היית טוב בהכל. אתה הכי מקצועי והכי חכם, לא מקבל דברים כמובן מאליו ודורש צדק. ידעתי שהעניין שלך בשיחות שלנו זה אני ולא שום דבר אחר. תמיד אהבתי להיות אחות של איתמר כי מסתובבים בעולם המון מעריצים שלך, מפקדים וחיילים. נתת לי תחושת ביטחון במקצועיות שלך ובפשטות ובלי רצון להיות גיבור. בשישי כתבת לי שאני יכולה לבכות לך ועכשיו השארת אותי לבכות עלייך. הלכתי אחרייך בחייך ואמשיך ללכת אחרייך גם במותך".
הרב אליעזר קשתיאל, חבר המשפחה ורב השכונה, ספד: "בשבת לפני שבועיים ניגשת להיות שליחי ציבור והסתובבתי לראות של מי הקול הנעים הזה. לקחת את עצמך להיות השומר, שומר עמו ישראל, לשמור על ביטחון מדינת ישראל, הובלת חיילים, היית בתוך התופת. כשהיית בתוך עזה שאלת אותי מתי אתה כבר יכול לברך הגומל. זכית לראות כמלאכי מרום המקדימים אמירת נעשה לנשמע".
רב סרן נעם שפייר, חבר ומפקד, ספד: "איך נכון בכלל להגדיר את הקשר שלנו, אנחנו חברים? אנחנו קולגות? מה שכן אני יודע שהערכתי אותו מהיום הראשון שהכרנו. החברות איתך נתנה לי כוח להתמודד עם מה שהמלחמה הביאה איתה".
מאיר לווינגר והלל דרעי, חברי ילדות, ספדו: "איזה אדם מופלא היית. תמיד ידעת לתת עצות אמיתיות ואמיצות. השקעת בכל מטרה בחיים שלך. כמעט בכל תחנה בחיים היינו ביחד, אפילו בשבעה באוקטובר לחמנו ביחד. מאז ומתמיד הייתי גאה להיות חבר שלך. אתה תחסר לי לעד".
יהודה ספיר, אביו של איתמר, ספד: "בני בכורי, איך מספידים אותך? איך מספידים כזאת חיות, כזה טוב לב, כזאת צניעות וענווה. כמה כישרון, רגישות והתמדה היו בך. כבר כילד היית רגיש מאוד לאדם, לאמת ולצדק. החברים בתיכון קראו לך 'הצינור לאמת', כי לא ידעת להתפשר על מה שנכון. היית החבר הכי טוב שלי. היינו מדברים שעות על כל נושא בעולם. תמיד רצית ללמוד עוד, להבין עוד ולהתפתח. היית מגיע עם מחברת, מסכם, שואל ומתעמק. כל כך התרשמתי מהרצינות והיסודיות שלך".
הוא שיתף: "בשנים האחרונות, בזמן שאני נאבקתי במחלה ובטיפולים, בתוך כל העומס המטורף שהיה לך, תמיד דאגת לי. תמיד הרמת טלפון, שאלת לשלומי, חיזקת אותי ודאגת גם לבריאות שלי וגם לנפש שלי. לפני חודשיים אפילו לקחת אותי לטיול רק אני ואתה, עם הקפה שכל כך אהבת. אלו רגעים שלא אשכח לעולם. ישנה משפחה מיוחדת בעם ישראל שתמיד הערצתי, אבל אף פעם לא רציתי להיות שייך אליה. זאת משפחת השכול. ועכשיו אנחנו נכנסים בשעריה ברעדה ובפחד".
הוא פנה ללוחמים וביקש להעביר מסר: "אני רוצה לפנות לחיילים הגיבורים שלנו. אתם שנלחמים שוב ושוב בשביל כולנו, שקוברים חברים וממשיכים קדימה. אני מבקש מכם, אל תישברו. תמשיכו בראש מורם. כי זה מה שאיתמר היה רוצה. זה גם מה שהוא עשה. איתמר, בני המתוק, אהובי. אני מעריץ אותך. אני אוהב אותך כל כך. אני מצדיע לך".
רבקי ספיר, אמו של איתמר, ספדה: "לפני 14 שנה, בבר המצווה שלך, התלבטתי אם לדבר. בסוף החלטתי שכן, כי היה לי מה לומר. וגם היום יש לי מה לומר. היית ילד מתוק, מוכשר, חכם ורגיש. מילאת את ליבי בגאווה ובשמחה".
היא שיתפה: "בשלוש השנים האחרונות לא היו לנו שנים קלות במשפחה, עם החיילים במלחמה ועם יהודה שנלחם על בריאותו. ובתוך כל העומס הזה הייתה לך רגישות אינסופית כלפינו. לפני כמה חודשים קבעת לנו סדנת סושי. בתוך כל העומס ראית אותי, את אמא שלך, וידעת כמה זה ישמח אותי לצבור איתך חוויות. אני אוהבת אותך מאוד. אוהבת את מה שגדלת להיות, יחד עם רואי. אני לא יודעת איך נפרדים. איך אומרים שלום לילד, לגיבור ישראל".
ספיר ז"ל שירת כסגן מפקד פלוגה בגדוד 7008 של עוצבת חצי האש (551). האירוע שבו נפל התרחש בסביבות השעה 09:45 אתמול במרחב קוזה שבדרום לבנון, כאשר מחבל פתח באש מתוך כנסייה לעבר כוחות צה"ל שפעלו מחוץ למתחם. כתוצאה מן הירי של המחבל נפגע ספיר ז"ל ונפל בקרב.
איתמר ז"ל הוא בנם של יהודה ורבקי ספיר, תושבי היישוב עלי. הוא גדל והתחנך במוסדות החינוך של בנימין, ולאחר מכן למד בישיבת נווה שמואל באפרת.
לפני מספר שנים נישא איתמר לרואי, והשניים התגוררו במשך זמן קצר ברעננה ובהמשך עברו להתגורר בעיר אריאל.
באריאל גידלו בני הזוג את בנם הבכור מעיין יפתח, שנולד לפני כשנה וחצי. הבן נקרא על שם חברו של אביו, סרן יפתח יעבץ ז"ל, אשר נפל בקרב בשבעה באוקטובר.
איתמר ז"ל התגייס בשנת 2019 ליחידת מגלן, והשתחרר מהשירות הסדיר לאחר שביצע תפקיד של מפקד פלגה ביחידה, כאשר בשירות המילואים שירת כאמור כסגן מפקד פלוגה בגדוד 7008.
