סוד השפע היהודי

1. אני זוכר את החיוך הקטן של ר' בגיל הנעורים. כששאלו אותו למה הוא הלך למקום מסוים, ר' הסביר בפשטות טבעית: "יהיו בנות'. היו אלו ימים עליזים בהם התגלה לו כוח המשיכה האופטימי שהעניק לחייו ריגוש תמידי מעצם קיומו.

גם את י' אני זוכר. ואת י' השני ואת ד'. שניהם הסתחררו כשגילו את כח המשיכה למין השני וסיפרו על כך בפומבי, ללא בושה או מיצרים כלשהם. נהנים מעצמם לדעת וחיים כאילו אין השלכות לשום דבר כל עוד הכל נעשה ע"פ חוק.

2. מאז עברו 25 שנים, אולי יותר. החבר'ה הטובים שלי בני ארבעים לערך והשלכות תפישת העבר כואבות מאוד; הם לא מוגדרים 'דתיים'. מה שמכונה 'אהבה' (בהגדרות העולם הגלובלי) - טרם נמצא. עצם המשיכה כבר לא מרגשת כמו פעם וכשאני נתקל בהם חזיתית קשה לפספס את האנרגיה הזולגת. זה לא עצב או יאוש - אלא קהות הרצונות הטבעיים להתחבר לבת זוג (למרות האתגרים), להביא חיים לעולם ולהתרגש מהטבע האנושי המופלא.

בשלב הזה, הקהות הזאת הכרחית כי את הכאב היומיומי לא מומלץ להרגיש ואסור לנתח לעומק, כי אז ידרש שינוי עז. אמנם כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, אך 'לתקן' - נשמע כבד. כדי לצאת מהלופ דרוש ניתוח לב פתוח שורף והכרה בכך שלכל דבר יש מחיר. לפעמים גם נדרשת חרטה ובקשת סליחה.

3. דתיים קוראים לעניינים צנועים 'שמירת הקדושה' או 'פעם הברית' ומבינים את הקוד וההשלכות, גם אם לא עד הסוף. אך האם לחילוני מן השורה או דתי קליל שכתב אשורי עושה לו לחץ בבטן מסיבות מגוונות - לא מגיע להבין את סוד השפע היהודי הטמון בתפישת חיים שמתחילה בגיל שמונה ימים ותמצותה הוא שבנושאים הללו 'אין סתם'? הטרמינולוגיה של 'שמירת ברית' עשויה להישמע דוסית למדי. 'קדושה' עשויה בסאונד מאוד 'דתי' והם - פשוט לא במקום הזה. משם הדרך קצרה לואקום עז ואימוץ תפישה 'לא יהודית' בעליל לגבי היחס לכוח החיים החשוב ביותר שעליו 'נתנו מילה', בגיל מילה.

4. זה לא סוד שהתפישה בעולם הגלובלי לא ממש עושה חשבון ומקשרת בין בזבוז כוח החיים לשווא לבין מצב האהבה הנוכחי בעולם ומעודדת הגירה יהודית לכיוון הפוך לגמרי; "תהנה סתם, מה יש בזה? כך הוא טבע האדם, הכל טוב, האהבה (אם היא קיימת) תגיע בסוף". כך מתעצבת תפישה 'לא יהודית' המנתקת, למעשה, את הרוח מהגוף, כבר בגיל ההתבגרות. יוצא שבגיל שמונה ימים עושים ברית ובגיל ההתבגרות מאלחשים את מהותה.

אפשרויות החופש בגילאים מאוחרים ועצמאים יותר בהם 'אין הורים על הראש' עשויה לקבע את התפישה ולהחמיר את המצב אף יותר. אחר כך אתה פוגש את המתוקים הללו בגיל מבוגר, כמה שנים לפני שהדלת נסגרת לגמרי ומגלה שהם עסוקים בלשמור על עצמם חיים וקיימים. בהישרדות שכזאת קשה למצוא אנרגיה לבריאת חיים חדשים. מסופקני אם הייתה להם זכות בחירה כי לא סיפרו להם באופן ראוי איך הסיפור היהודי עובד. הסוד היה שמור ל'דוסים אדוקים', כמה חבל. אך מי יודע, אולי בדור הבא כל אדם יבין בנקל במה מדובר, כמו שהיום ברור לכל אדם, חילוני כדתי, מהי 'שמירת שבת'. אחרי שיודעים - יש זכות בחירה אם לקיים.

הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'הניוזלטר של גדליה'. עקב המצב, סרטיו החדשים ("אבא עם אלוקים" ועוד) זמינים לצפיה ללא עלות. לפניות: gilinada@gmail.com