כשעם ישראל מסתדר איש על מחנהו ואיש על דגלו, כתשתית לבירור התפקיד המיוחד של כל משפחה וכל שבט, מעניקה התורה משמעות גם לגרים אשר בתוכנו. כך נוכל להבין את מיקומה של פרשת גזל הגר בפרשת נשא.
נזכיר כי בפרשת במדבר, שקראנו בשבוע שעבר, נקבעו סדרי החנייה של כל שבטי ישראל מסביב למשכן. ובפרשת בהעלותך, שנקרא בשבוע הבא, נתחיל לנוע לכיוון ארץ ישראל אחרי כמעט שנה של חנייה סביב הר סיני. כמעט שנה ,שבה הספקנו לקבל את התורה, לבנות את המשכן ולסדר את המחנות והדגלים. ביניהן, פרשת נשא, נפתחת בהשלמת מניינן של משפחות הלויים, החונים סביב למשכן, ומסתיימת בחנוכת המזבח. בתווך, ישנן כמה פרשיות הלכתיות, שאחת מהן היא פרשיה קצרה (במדבר ה, ה-ט), העוסקת בקורבן אשם על גזל הגר. לכאורה, לא ברור מדוע פרשה זו נמצאת כאן.
הרי סוגי קרבן אשם, ובכללם אשם גזלות ואשם מעילות נזכרו כבר בפרשת ויקרא במסגרת רשימת הקורבנות (ויקרא ה, יד-כו). מדוע, אפוא, נכנסה פתאום פרשיה זו לכאן? אומר רש"י (פס' ו), שאחת משתי הסיבות להזכרתה כאן היא שהתורה רצתה להוסיף את עניין גזל הגר, שלא נזכר בפרשת ויקרא. אדם שגזל גר ואין לגר יורשים, הרי הגזלן אינו יכול להשיב את הגזלה ליורשיו של האדם שנפטר; מה יעשה? האם הוא יוכל להתכפר ללא השבת הגזלה? אומרת התורה: "הָאָשָׁם הַמוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן" (פס' ח). אצלנו בעם ישראל, אי אפשר להביא קורבן ולהתכפר בלי לתקן את החטא תחילה. כשיש אדם שנגזל - משיבים לו את הגזלה, וכשאין למי להשיב - משיבים זאת לכהן. המעמד המיוחד של גזר הגר שמת ואין לו יורשים, מוסבר בשל חומרת המעשה, כפי שאומר הספורנו כאן, לגזול את הגר זהו ממש חילול שם שמיים "ולכן ייקרא מועל בקודש". הגזלן פגע בכבוד קונו בכך שגזל את האדם החלש שאין לו משפחה, ולכן התיקון הוא השבת האשם לה' באמצעות הכהן. החזקוני מוסיף כי גרים הם בניו של הקדוש ברוך הוא, ואם צריך להחזיר להם ואין למי - מחזירים לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נותן זאת לבני ביתו, לכהנים שאיתו.
ההסבר של רש"י לצורך בתוספת על האמור בפרשת ויקרא - מובן. אך ההסבר הזה אינו עונה לשאלה מדוע לא נזכר גם פרט זה במסגרת דיני אשם גזלות בכללם? גם אם לגודל חשיבותו של אשם זה ראוי להעניק לו פרשיה משלו, ראוי היה לכאורה לקבוע אותה שם, בספר ויקרא, כפרשייה נוספת על סוגי האשם, ולא להמתין עד ספר במדבר!
אבל כשאנו חושבים על מהותו של ספר במדבר, הדברים ברורים. כאן אנו מתחילים להסתדר לקראת הכניסה לארץ ולקראת ההליכה במדבר מסביב למשכן, כדי להגיע לארץ ישראל ולקבל את הנחלות. הנחלה בעם ישראל היא חלק מהתפקיד של כל אחד ואחד מאיתנו. ומה קורה עם הגרים? איפה הם מסתדרים? כאשר כולנו מסתדרים בשבטים שלנו, והלווים מסתדרים מסביב לארון ה', מה איתם? כשמקבלים נחלה בארץ, כל אחד מאביו ומאבי אביו יורש את נחלתו, אך הגר אשר בשעריך - אין לו נחלה.
יש קבוצה נוספת שאין לה נחלה: הכהנים - שהרי ה' הוא נחלתם (על פי דברים יח א-ב). לכן אנו נותנים להם את התרומות ואת המעשרות מן השדות של כל עם ישראל. הגרים, לעומת זאת, אינם עובדים במקדש, ואינם מקבלים תרומות, אך הם משתלבים במערכת הכלכלית של האומה בכללה. כל גר מביא את היכולות שלו, ובלי קרקע משתלב בתוך עם ישראל. לכן, אם מישהו גוזל את הגר, שאין לו נחלה ואין לו יורשים, הוא כביכול גוזל את הקדוש ברוך הוא. ולכן משיבים את הגזל לכהן, שגם הוא, כדברי החזקוני, בן ביתו של הקב"ה.
האמירה הזאת על מעמדם של הגרים בעם ישראל באה לידי ביטוי גם במגילת רות שאותה נקרא בחג השבועות. רות, מתוך מידותיה הטובות, דבקה בנעמי וחוזרת איתה אל ארץ ישראל. מתוך כניסתה של רות לעם ישראל, עם כל המחלוקות המתוארות בדברי חז"ל (גמרא יבמות עו, ב -עז, א), צמחה מלכות בית דוד. המטען הערכי והרוחני של רות, השתלב יפה בתשתית להקמת מלכות ישראל, הנמשכת עד הופעת משיח בן דוד. ואנו היום, בדור ששוב חוזר אל הארץ ושוב בונה את הארץ, רואים כמה גרים יש בתוכנו. רבים מהם קשורים לעם ישראל בתולדות משפחתם. כל אחד ואחד מהם נושא סיפור משפחתי משלו - כיצד משפחתו גלתה, כיצד הדברים הסתבכו, ואיך עכשיו, סוף סוף, הוא חזר לארץ, קיבל על עצמו להיות שותף בכל האתגרים של עם ישראל, ועימם קיבל על עצמו עול תורה ומצוות והצטרף אלינו אל עם ישראל, עם כל הכוחות שהביא עמו. הדרך שבה אנו מקבלים את הגרים האלה היום, היא זו שתשפיע על הופעת משיח בן דוד במהרה בימינו.