1. כשהילדים ואני רואים ברחוב נערים פוחזים, אני מציין בפניהם שהיה שווה לראות את המחזה כדי שילמדו איך לא להתנהג. תחושת טיפשות הייתה פושה בי אם הייתי צועק על הנערים שיפסיקו לסכן את עצמם עם הרמת גלגל בקורקינט תוך כדי הרכבת שבעה זאטוטים על הכידון.
ברור לכל שהחבר'לך לא ישמעו לאף מבוגר סביבתי, אז לפחות נחזק את עצמנו תוך כדי צפיה מענה. אם באמת היה ביננו שיח, אחרי שהלבבות היו נפתחים, מן הסתם היינו מגיעים גם לשיחה על הקורקינט. אבל עכשיו?! מה הטעם להגיב אם אנחנו כל כך רחוקים?! גישת 'מכל מלמדיי השכלתי' הזאת מאפשרת לי לא להיכנע לאמוציות רגשיות ולפעול בשכל; למנף את הסיטואציה בלי ליפול בפיתוי השמצת הנערים שלא תועיל לאיש. ועכשיו - נעבור לחלום מצמרר.
2. בחלומי והנה יורדים בזה אחר זה שלל הגוונים והמגזרים בישראל אל הרשתות ה"חברתיות" ואמצעי התקשורת. מי בטורים אישיים ומי בטוקבקים, מי בפאנלים ומי בציוצים. והנה, כל מגזר ומגזר מספר בקול רם ובכל הזדמנות - מה טוב מצא במגזר שאינו שלו ופיו מלא שבח והלל ללא פחד שמא יתחברו בני האדם חלילה לאותו המגזר שהמפרגן אינו שייך אצלו. ואקץ והנה חלום.
3. במצב השיח הלעוס לקרעים, הגענו לווליום המקסימלי. כבר אין טעם להשפריץ את ה'אני צודק' שלך כבימי קדם כשברור שהרעל המחלחל לא פוסח על בני נוער תמים שלוקחים את האנרגיה השלילית של המבוגרים ועושים ממנה כשפים קשים. מוכרחים להתקדם כדי להנמיך את כמות הדציבלים הדרושה לחיים משותפים, יחד, כל המגזרים. לא למרות ההבדלים, אלא בזכות ההבדלים.
4. כל ילד מבין שמדינה צומחת היא סך כל חלקיה; דמוגרפיה, הייטק, חקלאות, תעשיות, שמירת גבולות, התיישבות, זוגיות, צבא והגות, פתיחות ושמרנות. כמה פשוט; אלו בהייטק ואלו בגידול ילדים, אלו בהתיישבות ואחרים בתפקידי צבא או הגות. מגזר ומגזר לפי צופן גידולו. אין טעם לשכנע מעל גבי המדיה זה את זה בלהט בשום דבר מלבד דבר אחד: לעשות שלום. להיכנס ל'רגשי' ולבחור 'למי מפרגנים' לפי מה שנראה חשוב לנו - זה יפה, אך חוטא לאינטרס המשותף שהוא, ובכן - צמיחה חזקה בכל העניינים.
5. השקר הנמכר להמונים הוא שכל מגזר עושה לעצמו, בזמן שהחברה - מעצם מהותה - נוטה לתרום לאנושות הרבה יותר משהיא מודעת לכך בכלל. 'איש את רעהו יעזרו' - זאת אקסיומה חברתית טבעית שאפילו בבבל ובסדום הבינו אותה.
אם נביט על ישראל, במבט מפוכח, נגלה שאף מגזר לא ממש יכול לעשות את מה שמגזר אחר עושה. יש אנשים שלא מסוגלים לגור בהתיישבות וכאלה שלא מסוגלים לעשות הייטק. רבים מתקשים להאמין שהם מסוגלים לגדל ילדים, בוחרים לצמצם ילודה או מתעכבים, לצערנו, בדרכם אל החופה. לצידם אריות שטח המסוגלים לפתח חקלאות ומאידך כאלה שהמילה 'חקלאות' נדמית בעיניהם כנטע זר. כנ"ל לגבי לימוד תורה, קיום מצוות, תורות לחימה. כל מגזר משלים את האחר ולא יכול בלעדיו.
בעולם דמיוני כולם היו 'הכל מהכל' והשלימות הייתה נחגגת ברחובות עם צ'ייסרים וצ'ולנט להמונים, מדי יום. במצב הנוכחי, עלינו להפנים שכולנו רקמה אנושית אחת והבחירה בידינו אם להביט פנימה או החוצה. אין דרך אחרת.
6. לצד קיצוני השיח, נמצא הרוב הדומם, באמצע. הוא מבין את מה שמנסים להשכיח מאיתנו; לא חכמה לפרגן לדומים לך שעושה בדיוק את מה שאתה עושה (ובכך אתה מפרגן, למעשה, לדרך חייך). הגדולה היפה היא להבין את צו השעה לשיח מכבד שמתחיל בנקודה אחת: עבודה מנטאלית על התבוננות בעין טובה על כל מגזר שאינו 'שלנו'.
הווי אומר: כל הכבוד לאלו שאלו שעושים הייטק לאנושות ולאלו שמתיישבים ולאלו שמסייעים בדמוגרפיה ולאלו שנלחמים ולאלו שלומדים ולאלו שמתפללים ולאלו שלא יכולים לעשות דברים מסוימים - אבל רוצים. כן, גם להם מגיע יישר כוח על הרצון ורחמים על חוסר היכולת. ואם הם אשכרה רוצים 'לעשות מה שנכון' (לדעתנו) - שפכו עליהם עוד ליטר רחמים כדי שישכילו להבין, כי בכוח לא משנים תודעה של אף אחד. תגידו, האם כל כך מסובך למצוא מה בטוב בכל מגזר ולהגיד בקול רם: 'וואוו' - כמו שאומרים לילד שעדיין לא מבין מה נכון (לדעתנו), אבל בינתיים אנחנו מרעיפים עליו אנרגיה שעושה טוב לכל המשפחה?
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'הניוזלטר של גדליה'. עקב המצב, סרטיו החדשים ("אבא עם אלוקים" ועוד) זמינים לצפיה ללא עלות.
לפניות: gilinada@gmail.com