בתקופה של שינויים בהנהגה האלוקית של עם ישראל, מן הגלות אל ארץ ישראל, ומן השעבוד אל העצמאות הרוחנית והלאומית, מתברר הצורך החיוני בהנהגה רוחנית רחבה, המרימה את מבטו של העם מבעיות השעה אל השלבים הבאים בדרכו של עם ישראל, ואל מימוש ייעודו של העם בתיקון העולם ובגאולה העתידה.
הנהגה רוחנית רחבה מסוגלת להרים את מבטו של העם, לא רק לשם פתרון של בעיה נקודתית, אלא לעבר המבט על כל הדרך ועל כל העתיד.
בפרשת בהעלותך אנו פוגשים את בחירת שבעים הזקנים, המופיעה יחד, באותו סיפור, עם דרישת העם לקבל בשר (במדבר יא, ד-לד). הדרישה הזאת מביאה את משה רבנו למצב שבו הוא אומר: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (פס' יד) הקדוש ברוך הוא, בד בבד עם הפתרון לדרישת הבשר - הופעת השלו, מורה למשה לבחור את שבעים הזקנים, וכך באות על פתרונן שתי הבעיות. בשלב זה מתרחש סיפורם של אלדד ומידד המתנבאים במחנה. נזכיר כי אלדד ומידד התנבאו מיד לאחר בחירתם של שבעים הזקנים.
בין אם אלדד ומידד היו אלה שאחר ההגרלה נותרו מחוץ לשבעים (רש"י פס' כו ד"ה והמה בכתובים, ע"פ דעת "יש אומרים" בברייתא המובאת בגמרא סנהדרין יז, א) , ובין אם היו מתוך השבעים ורק מפאת ענוותנותם לא יצאו אל מחוץ למחנה (רש"י ד"ה ויישארו שני אנשים, כדעת ר' שמעון בברייתא שם), כך או כך, ההתנבאות שלהם במחנה מביאה את יהושע לומר: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", ומשה משיב לו: "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".
באשר לתוכן הנבואה שלהם, ידוע הפירוש שהם התנבאו על כך שמשה לא יכנס לארץ (רש"י פס' כ"ח, על פי הגמרא שם). אולם בגמרא, במסכת סנהדרין (שם) מובאים עוד שני הסברים: הסבר אחד שהם התנבאו על השלו ואמרו 'עלי שלו, עלי שלו', והסבר שלישי שהם התנבאו על מלחמת גוג ומגוג. ויש לתמוה, הרי אלו שלוש נקודות מבט שונות לחלוטין: השלו הוא הפתרון לבעיה הנקודתית של התלונה על הבשר. הכניסה לארץ - היא השלב הבא בתהליך הופעתו של עם ישראל בעולם, ומלחמת גוג ומגוג - שייכת כבר לגאולה העתידה שבאחרית הימים. מדוע שלושת הפירושים כל כך רחוקים זה מזה? וכן יש לשאול, לשיטה שמביא רש"י, שהם מנבאים את פטירתו של משה רבנו - למה עכשיו? מדוע להשמיע כעת לכל העם את הנבואה שמשה לא יכנס לארץ?
כדי לענות על כך יש להבין את מיקומנו כעת בתוך תהליך ההתארגנות של עם ישראל לקראת כניסתו לארץ והשלמת תהליך יציאת מצרים בבניינה של מלכות ישראל. יצאנו ממצרים, ספרנו את ספירת העומר, והגענו אל הר סיני. שם התעכבנו כמעט שנה שלמה - מא' בסיון של השנה הראשונה ועד כ' באייר של השנה השנייה. הדבר מתואר בפרשה: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (במדבר י, יא), והנה מתחילה ההליכה לכיוון ארץ ישראל. עם התחלת המסע, מתעורר התהליך של ההבנה לאן אנו הולכים ועם מה אנו עתידים להתמודד. בהר סיני קיבלנו תורה, בנינו את המשכן, הסתדרנו במחנות מסביב לאוהל מועד, וכעת מתחילים ללכת.
עם התחלת התנועה, מתעוררים הקשיים וצפות הבעיות. העם מתאוננים, ומתברר החיסרון בדברים שונים. השגרה היא המעוררת את הקשיים הללו. אנחנו כבר לא ברגעי השיא של מכות מצרים או של קריעת ים סוף. אנחנו בהליכה יומיומית, שגרתית ורצופה. עם הופעת התלונות, מבין משה רבנו שיש צורך בהנהגה רוחנית רחבה. המבט החד והבהיר של משה רבנו כמנהיג יחיד, עם כל גבהו ועוצמתו, איננו מספיק לעם; יש הכרח בהנהגה רוחנית רחבה. הנהגה זו יכולה לסייע בפתרון בעיה נקודתית, באמירת 'עלי שלו, עלי שלו'. משה כבר הבטיח לעם שהקדוש ברוך הוא ייתן להם בשר, אך הדבר מגיע כעת מנקודת מבט של מנהיגים נוספים, היודעים לחבר אליהם את העם, להרגיע אותו ולהראות שהדברים מסתדרים. אלו שהבטחתו של משה היתה רוחנית מדי בשבילם, ימצאו ביטחון בלשונם של הזקנים שנוספו להנהגה, המתארים בסגנון אחר את הופעת השלו, ואולי לחלקים מן העם התיאור הזה יותר קרוב ויותר מרגיע.
אבל לא די בהרחבת המבט על דרכי הפתרון של הבעיה העכשווית. המבט שאומר 'משה לא יכניס אותנו לארץ' מבהיר שיש כאן הנהגה רוחנית רחבה הרואה כבר את השלב הבא, ולא רק את הנקודה שבה נמצאים כרגע. המשמעות היא לומר לעם: כעת אנו בתקופה ניסית, שבה הקב"ה מספק לנו את כל צרכינו, אך יהיה כאן רגע של מעבר. לא לנצח נהיה כאן במדבר. נצטרך להתארגן להיכנס לארץ, להילחם בעצמנו, לבנות בעצמנו את ערינו ולצאת לעבוד. אי אפשר להישאר במצב שבו הקב"ה מטפל בנו ואומר למשה רבנו לשאת אותנו "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (כאן יא, יב). הקדוש ברוך הוא לא יחזיק אותנו בצורה הזאת כל הזמן, ונצטרך לעמוד על הרגליים.
ולשתי הנבואות הללו נוספת הנבואה ארוכת הטווח, על גוג ומגוג. יש לנו דרך ארוכה, אנחנו עם של נצח. אנו נמצאים כרגע במדבר, ועסוקים בשאלה מה נאכל מחר בבוקר, אך המבט הוא ארוך טווח ומקיף דורות.
את המבט הזה אנו משיגים בזכות ההנהגה הרחבה, מתוך ההבנה של משה שהעם זקוק ליותר מאשר מנהיג יחיד וניסים גדולים; הוא זקוק למבט רחב ועמוק, שאינו מצטמצם להווה, אלא צופה גם לטווח הארוך.
אנחנו היום בתקופה מורכבת. כבר שנתיים וחצי שאנחנו במלחמה, גלים גלים. ראינו כבר ניסים גדולים במלחמה הזו, ואנחנו רוצים לראות את הניצחון במלחמה, ואת השפעתו ארוכת הטווח על רוח האומה, על החוסן ועל האחדות הפנימית שלנו, ועל יציבותה ועוצמתה של מדינת ישראל לאורך ימים שנים. ובמקביל, אנחנו נכנסים אל מערכת בחירות.
אפשר לשקוע בשאלות של פתרון בעיות השעה, ולדון מי יקבל את הכוח הפוליטי ביום שאחרי הבחירות. אבל אפשר, וצריך, להביט גם השאלות הגדולות, ארוכות הטווח. מאין באנו לכאן, לארץ ישראל? איך נראינו לפני מאה שנה, לפני מאתיים שנה, בשנות הגלות המרה? איך אנו נראים היום? כמה התקדמנו וכמה צמחנו? לאן אנו שואפים להגיע בעוד עשר, עשרים, חמישים או מאה שנה? מהן השאיפות הלאומיות שלנו? את הבירור הזה אנו עושים בתוכנו יום יום, וחשוב שנזכור, שבמבט הזה, אנחנו עם אחד. אנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שיפקח את עינינו תמיד, ובמיוחד בימים אלה, אל המבט ארוך הטווח.