כדורגל מתויג בתודעה הישראלית כאירוע שכרוך בלא מעט חילול שבת. על קבוצת כדורגל חרדית, כנראה ראשונה מסוגה, שוחחנו עם שניים, מנכ"לית 'ערכים בספורט', בת אל גרבי, ומייסד עמותת 'גול על ה'', זיו אוסון.
אוסון מתייחס בפתח הדברים לשמה של העמותה המבקשת לכרוך בין עולם התורה לבין עולם הכדורגל והספורט והחיבור ביניהם על אף "שלעיתים אין נקודות ממשק בין פעילות גופנית למגזר התורני חרדי בגלל החסמים והקונוטציה השלילית".
ועם זאת, מספר אוסון, עלה בידי העמותה שלו לייצר תכנית המשלבת את הדברים ומבססת את הדברים על ערכים תורניים שבאים לידי ביטוי על המגרש. כל זאת מתוך עולמם שלו ושל בת אל גרבי כמי שהגיעו מעולם החינוך. דוגמאות לכך הוא מציג כשהוא מציין חינוך לאמירת תודה במקום אמירת קללה תוך כדי התמודדות ספורטיבית, הבלגה ושליטה עצמית מתוך העיקרון של 'וידום אהרון' וכיוצא באלה ו"מסתבר שזה אפשרי".
במהלך שנה וחצי, מספר אוסון, משולבים במסגרות השונות של המיזם כאלף ילדים ובני נוער ממסגרות חרדיות שונות. כעת נוצרה שותפות בין ישיבה חרדית למועדון ספורט אשדוד. "כעשרים חבר'ה שכמעט ולא עסקו בפעילות גופנית, מקבלים פעם בשבוע מאמן תורני ערכי ומקצועי ונהנים. מנהל הישיבה מספר לי שהם מחכים ליום ראשון כדי להתאמן".
"זה יותר ממרגש", אומרת גרבי. "זו הצלחה מטורפת בשדה החברתי. אין שדה שיודע לזמן מציאות כזו של חיבור בין ערכים, בין יהדות לכדורגל, וזו עוצמתו של הספורט", היא אומרת ומספרת על מיזמי העמותה שלה לקידום ערכים וחוסן חברתי בקהילות השונות בישראל ומתוך כך למצוא מענה לסוגיות חברתיות שונות, והחברה החרדית בתוך האירוע גם היא על אף שביחס לספורט היא מוצאת את עצמה כנתונה בהדרה.
"גם החיבור של קבוצה חרדית עם קבוצה מליגת העל, היה נשמע לפני כמה שנים כלא הגיוני, אבל אנחנו יוצרים כאן מציאות שבעוד כמה שנים תהיה ברורה מאליה", אומרת גרבי ועל החיבור עם קבוצה מעומק עולם הכדורגל והמחיר הכרוך בכך אומר אוסון כי אכן חיבור שכזה כולל את החסמים שאיתם נתקלים מקדמי המיזם, בשל אותה קונוטציה חילונית שלילית בעיני המגזר החרדי. "אנחנו מציגים את התכנית למנהלים, והם רואים שקודם כל מדובר כאן בתהליך חינוכי. הספורט הוא אמצעי. הם פוגשים מאמן שהוא חינוכי לפני הכול ומדברים על ערכים חינוכיים תוך כדי משחק. אנחנו שואבים את הערכים הללו מתוך היהדות וכך סוללים את הדרך להבנה שספורט יכול להיות נפלא כשהוא אמצעי ולא מטרה, כפי שהרמב"ם ואחרים כתבו".
גרבי מציינת כי התרומה של פעילות שכזו אינה רק לנער המתאמן עצמו אלא גם לחברה שממנה הוא מגיע. "אין הרבה עמותות שפועלות במרחב הספורט התורני. יש כאן מחיר ומדובר בפריצת דרך ודרוש אומץ לשים את הדברים בשדה החברתי", היא אומרת בגילוי לב ואוסון מספר על המחירים שבאים לידי ביטוי בסגירות ובדחייה מתוך התיוג של ספורט בעולם החרדי, אך בהתאמה וב"תפירת חליפה מותאמת" לכל מסגרת על פי השפה הצביון והקומה הרוחנית שלה, הדבר מצליח. ישנה, מספרת ג'רבי, גם קבוצת בנות חרדיות באופקים.
עוד מספרים השניים על קבוצות ספורט נוספות שקיימות גם בכלא שיקומי וגם ככלי סיוע למתמודדי נפש. "ספורט מצליח לעשות מה שלא קורה בהרבה מסגרות אחרות. ספורט יוצר שייכות, הזדהות ולכידות", אומרת גרבי ומוסיפה: "גם במקומות שבהם החברה החרדית מתבודדת ומתבדלת, זה עוזר לה להסתגל לחברה בצורה יותר מקובלת ואנחנו צריכים לעשות זאת בהתאמה בשיתוף ובנועם ובסוף זה מצליח".
בדבריהם מציינים השניים כי המטרה של אותן קבוצות ילדים בני נוער ובהמשך גם מבוגרים, אינה תחרויות, התמקצעות וליגות, אלא יצירת אורח חיים בריא בחברה שעד כה עוסקת בכך הרבה פחות. ישנן מסגרות המעוניינות בתחרויות מול מסגרות מקבילות וישנן שמסתפקות באימונים הפנימיים שלהן. אפשר גם כך, מסתבר.