הרב יהודה קרויזר, ראש ישיבת הרעיון היהודי ורב היישוב מצפה יריחו, סיפר בפודקאסט של ערוץ 7 על על משנתו של הרב מאיר כהנא ואל השפעתה על הישיבה ועל תלמידיה.
בפתח הדברים התייחס הרב קרויזר לשינויים שעוברת הישיבה בשנים האחרונות. לאחר שנים שבהן התמקדה בהכשרת תלמידים צעירים, מתקיימת כיום בחינה מחודשת של צורכי הדור ושל הדרכים להפצת תורתו של הרב כהנא. "הישיבה שמה לה לחזון לחנך דור של צעירים להנהגה, לחזון לאומי, וכל השנים הישיבה מכשירה את התלמידים וברוך השם יש תוצאות", אמר. בשנים האחרונות זיהו בישיבה ביקוש הולך וגובר ללימוד כתבי הרב כהנא ולהפצת ספריו, ולכן מתקיים שינוי מסוים במוקד הפעילות.
"ראינו שיש צמאון לשמוע על תורתו של הרב כהנא, ולכן עכשיו אנחנו רוצים לקלוט יותר אברכים שיעסקו בכתיבה וייצאו להרצאות. זה נראה משהו שיותר נצרך עכשיו מאשר להכשיר עוד דור של תלמידים צעירים".
בהמשך הרחיב הרב קרויזר על ייחודה של הישיבה. עבורו, מטרתה היא להוביל תפיסת עולם המבקשת לראות את מדינת ישראל כמדינה יהודית מלאה, כאשר בית המקדש מהווה את פסגת החזון הלאומי והרוחני.
"החזון שלנו הוא להוביל את מדינת ישראל למדינה יהודית על כל המשמעויות שלה", אמר. "במרכז נמצא בית המקדש, אבל הכול מתוך גאווה יהודית. אם אנחנו רוצים לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא, אנחנו צריכים להיות עם חזק ואיתן. כל פגיעה בעם ישראל היא חילול השם".
הרב קרויזר הסביר כי דמותו של הרב כהנא נוכחת באופן יומיומי בבית המדרש. אחד מספרי היסוד הנלמדים בישיבה הוא "אור הרעיון", שאותו הגדיר כ"צוואה הרוחנית" של הרב כהנא.
התלמידים לומדים בקביעות את 'אור הרעיון'. שם רואים את הגדלות העצומה שלו כתלמיד חכם. "יש שם מקורות רבים מהתנ"ך, מהמדרשים ומהפוסקים, והספר מציג את כל השקפת העולם שלו. לדבר על דברים באופן גלוי ובצורה ברורה היה אחד הדברים שהרב כהנא השריש בישיבה, לא לפחד, לא תגורו".
בהתייחסו למציאות הביטחונית ולמלחמה, טען הרב קרויזר כי אחת הביקורות המרכזיות של הרב כהנא הייתה כלפי הזנחת לימוד התנ"ך בעולם הישיבות. הזנחה זו הובילה לטשטוש מושגים של גבורה יהודית, מלחמה וקידוש השם.
"הרב כהנא שאב את כל תורתו מהתנ"ך", אמר. "כאשר לומדים רק גמרא, אפשר לקבל תמונה חלקית. דוד המלך מוצג בתנ"ך כלוחם גדול, כאיש מלחמות. הגמרא משלימה את התמונה ומראה גם את צדדיו הרוחניים. אבל כאשר מתנתקים מהתנ"ך, כל מושגי הגבורה היהודית נעלמים. כאשר עם ישראל נלחם באויביו ומכניע אותם, שמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש. לכן רוח הגבורה היהודית היא דבר מרכזי מאוד באווירה של הישיבה".
הרב קרויזר התייחס גם לשינוי שחל ביחס הציבורי לרב כהנא ולמשנתו. בעבר נחשבה הישיבה לגורם חריג ומוקצה, אולם המציאות הביטחונית של השנים האחרונות גרמה לרבים לבחון מחדש רעיונות שבעבר נדחו על הסף.
"פעם היינו מחוץ למחנה. היה אפילו די משונה להציג את עצמי כראש ישיבת הרעיון היהודי, לפעמים מבט של תדהמה מה אתה קשור לחבורה המשונה הזו. אבל האירועים של השנים האחרונות הראו לכולם עד כמה הדברים נכונים ועד כמה הם אמיתיים, היחס השתנה לגמרי. היום אנשים רוצים לשמוע, רוצים לקבל ספרים, רוצים ללמוד".
השינוי בא לידי ביטוי גם בהזמנות להרצאות ובפניות מצד קהלים חדשים. "יש פתיחות גדולה יותר. מוזמן לשיחות והרצאות על תורתו של הרב כהנא, לא היה מעולם. אנשים מחפשים דברים חדשים ופחות חוששים לשמוע את תורתו של הרב".
בהמשך השיחה התייחס הרב קרויזר לימי העצמאות וירושלים ולמסורת הייחודית הנהוגה בישיבה מיסודו של הרב כהנא. הרב קרויזר הסביר כי בניגוד לציפייה שרב כהנא יתנגד לחגיגות יום העצמאות בשל ביקורתו החריפה על המערכת הפוליטית, הוא דווקא הדגיש את חשיבות ההודאה על עצם הקמת המדינה.
"הרב כהנא קידש את המדינה. הוא אמר שהמדינה היא כלי של קודש. זה שיש הנהגה שלא תמיד משתמשת בכלי הזה נכון, זה עניין אחר. אבל עצם הקמת המדינה היא נס עצום שצריך להודות עליו". בישיבה אומרים הלל בברכה גם בליל יום העצמאות וגם ביום עצמו. "הוא הקפיד מאוד על ההבחנה בין הנהגת המדינה לבין עצם הקמת המדינה. הקמת המדינה היא יום של שמחה והודאה".
בהמשך נשאל הרב קרויזר על תלמידי הישיבה ועל השפעתה לאורך השנים. הוא ציין כי בוגרי הישיבה פועלים במקומות משמעותיים ברחבי הארץ. "יש לנו בוגרים שנמצאים בתפקידי ניהול ובתפקידי מפתח במקומות חשובים מאוד. מי שיצא מהישיבה לא שינה את דעתו. להפך, הוא התחזק והמשיך להפיץ את הדרך במקום שבו הוא נמצא".
חלק מרכזי בריאיון הוקדש לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שלמד בישיבה בצעירותו. הרב קרויזר סיפר על הקשר רב השנים ביניהם ועל ההתייעצויות המתקיימות מעת לעת בנושאים עקרוניים.
"היה לי קשר מיוחד עם איתמר כבר מצעירותו. הוא הגיע אלינו בגיל מאוד צעיר, הוא היה תלמיד שקדן מאוד, אבל גם איש עשייה. היינו בקשר עוד לפני שהיה שר וגם חיתנתי אותו. לא כל דבר בא להתייעץ, לפעמים הוא בא לשמוע עוד דעה, מרוב הענווה שלו שלא רוצה לקחת דברים על עצמו הוא בא לקחת התייעצות. בשאלה האם לפרוש מהממשלה בתקופה הקודמת השתתפתי בעצם הדיונים".
כשנשאל על מדיניותו של בן גביר בנושאי ביטחון, התמקד הרב קרויזר במושג ההרתעה. הרב הסביר כי במשך שנים ניסתה ישראל "לקנות שקט" באמצעות ויתורים שונים, אולם מדיניות זו נכשלה.
"לא הייתה הרתעה. היה ניסיון לקנות שקט במחיר של כסף, שטחים ונסיגות. איבדנו את ההרתעה, והמחיר היה הטבח הגדול בשמחת תורה. איתמר הצליח להחזיר את כוח ההרתעה".
הרב מנה שורה של צעדים שלדבריו תרמו לכך: שינוי התנאים של מחבלים בבתי הכלא, קידום עונש מוות למחבלים, חיזוק המשילות בנגב ובגליל והרחבת החימוש לאזרחים. "כל מרכיב בפני עצמו חשוב, אבל ביחד הם יוצרים תמונה שלמה. כאשר מגיעים להרתעה משיגים גם ביטחון ושקט".
בהתייחסו לחלוקת הנשק הנרחבת לאזרחים, אמר כי מדובר במהלך בעל חשיבות ביטחונית ותודעתית כאחד כי עצם הידיעה של מחבלים פוטנציאליים כי אזרחים רבים נושאים נשק משנה את המציאות.
"המחבל יודע שתוך כמה שניות יש מולו מישהו חמוש. זה גם מרתיע וגם נותן לאנשים תחושת ביטחון. השאלה היא אם אנחנו המפחדים או אנחנו המרתיעים".
נושא נוסף שעלה בהרחבה הוא הר הבית. הרב קרויזר, העולה להר הבית זה למעלה משני עשורים, תיאר את השינויים שחלו במקום לאורך השנים.
"אין בעל הנס מכיר בניסו מה שהולך שם. היינו עולים שלושה עם אבטחה צמודה וכל חשד של מישהו שדיבר ישר הורחק ובתי משפט, היום ימות המשיח, אין הגבלה של עולים. היום אפשר להשתחוות, להתפלל, לשיר, מכניסים דפי תפילה ובדרך סידור תפילה. הכל בנועם ואין הגבלה על מספר העולים. זו קפיצה משמעותית בדרך לגאולה השלמה. התפיסה הביטחונית הייתה שכל אירוע קטן בהר הבית תעורר מלחמת עולם, ראינו שהמלחמה האחרונה לא נבעה בגלל העלייה להר הבית".
הרב סיפר גם על מקרה שבו הורחק מהר הבית בעקבות חוברת הלכתית שפרסם בנושא קרבן התמיד. גורמים במשטרה הזהירו אותו אז כי הפרסום עלול לגרום ל'מלחמת עולם. אתה יודע איזו מלחמת עולם זה יעשה?'. היום רואים כמה הפחדים האלה היו מופרזים. העולם לא התמוטט".
עבורו, השינויים בהר הבית מוכיחים את חשיבות ההרתעה והעמידה הנחושה. "השאלה היא מי בעל הבית. האם אנחנו צריכים לפחד כל הזמן מהמחבלים והוואקף, או שאנחנו בעלי הבית. כאשר מראים עוצמה וביטחון, הצד השני מתקפל".
בהמשך התייחס גם לעמדתו ההלכתית בנוגע לעלייה להר הבית ולהקרבת קורבנות בזמן הזה. הוא סיפר כי בעבר לא נהג לעלות להר הבית, אך לאחר שלמד את הסוגיה לעומק שינה את עמדתו. "כשלא לומדים, סומכים על אחרים שאומרים שאסור. אבל כשהתחלתי ללמוד לעומק הבנתי שאין שום בעיה לעלות. ברגע שמותר לעלות, ממילא גם חייבים לעלות, הישיבה כל שבוע עולה להר הבית".
בנוגע לחידוש עבודת הקורבנות אמר כי "מבחינה הלכתית אין שום מניעה לחידוש עבודת הקורבנות. אם שואלים מבחינה מדינית, זו כבר שאלה אחרת. אבל מבחינה הלכתית אין בעיה. ניתן לחדש את עבודת הקורבנות".
פרק נוסף בריאיון הוקדש לבנו, חבר הכנסת יצחק קרויזר. הרב סיפר כי ההחלטה להצטרף לחיים הפוליטיים לא הייתה פשוטה עבורו ועבור משפחתו.
"הוצע לו על ידי איתמר להצטרף, הוא מאוד היסס, היה קבלן מוצלח ומבוסס, הייתה התלבטות קשה כי הכנסת דורשת מחיר אישי ומשפחתי לא פשוט. יש לו רוח של שליחות מגיל צעיר. הוא היה לוחם בסיירת הנח"ל, שירת במלחמת לבנון השנייה, וגם כחבר כנסת ביקש להיות עם הלוחמים במלחמה הזו בקו הראשון בלבנון, דבר שדרש אישור מיוחד מראש אכ"א. מאוד מצליח, הוא נמצא במקומות הראשונים של החקיקה - בפרט שהוא חבר כנסת צעיר. מאוד גאים בעבודה שלו".
הרב קרויזר שיבח את יכולתו של בנו לשלב בין תקיפות לבין ענווה. "הוא לא מפחד לעסוק בנושאים קשים כמו משילות ודמי חסות, אבל מצד שני הוא מצליח לדבר עם כולם. הוא יוצר חיבורים גם עם אנשים שחולקים עליו לחלוטין. כשבחרו לוועדה למינוי שופטים הצביעו בשבילו אנשים שבדעות שלהם רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב, בנועם הוא מעביר את המסרים בלי להתקפל, דמות מאוד משמעותית ומיוחדת".
לגבי הכנסת הבאה הרב קרויזר מאחל לו שימשיך אך מדגיש כי הגיבורה היא אשתו. "נשארת לבד עם ילדים קטנים ולא רואה אותו כמעט כל השבוע, מגיע לה כל הכבוד, לא הרבה נשים היו מוכנות לכך, היא עושה זאת בגבורה גדולה, יש לה אצלנו את מלוא ההערכה".
בהמשך השיחה חזר הרב אל זיכרונותיו מהרב מאיר כהנא. אחד הסיפורים שסיפר עסק במשבר משמעת בישיבה, כאשר תלמידים איחרו שוב ושוב לתפילת שחרית. "הוא אמר לי, 'אני סוגר את הישיבה. לא הקמתי ישיבה בשביל בטלנים. מי שלא מסוגל להגיע בזמן לא יכול להיות מנהיג בישראל'", סיפר הרב קרויזר. הרב כהנא התרחק מהישיבה למשך תקופה קצרה עד שהתלמידים קיבלו על עצמם מחויבות מחודשת למשמעת. "המסר היה ברור: מי שרוצה להיות מנהיג צריך להקפיד גם על הדברים הקטנים".
סיפור נוסף עסק בתקופה שקדמה לרצח הרב כהנא. הרב קרויזר סיפר כי הבחין אז בשינוי בהתנהלותו של הרב סביב כתיבת הספר "אור הרעיון".
"הוא היה מגיע, מתיישב, כותב ומוחק, כותב ומוחק. היה נראה כאילו הוא נלחם נגד הזמן. בדיעבד חשבתי שאולי הייתה לו תחושה פנימית שהוא חייב לסיים את הספר". על יום הרצח עצמו אמר כי היה זה אירוע מטלטל במיוחד. הוא תיאר את ההלוויה הגדולה שנערכה בירושלים ואת תחושת האובדן ששררה בקרב תלמידיו ותומכיו של הרב כהנא. "הייתה הלוויה ענקית". בהמשך סיפר על הריאיון שערך לו הרב כהנא טרם מינויו לראש הישיבה. אחד הנושאים המרכזיים שעליהם שם הרב דגש היה לימוד התנ"ך.
חלק משמעותי נוסף בריאיון הוקדש למצפה יריחו, היישוב שבו הוא מתגורר זה 46 שנה. הרב קרויזר סיפר כי הגיע למקום בתחילת דרכו, כאשר היישוב מנה מספר מצומצם של משפחות בלבד. "הגענו שלוש שנים אחרי הקמת היישוב. היינו משפחה מספר 13. חום ושממה, התנאים היו קשים מאוד והדתיים והחילונים לא הסתדרו יחד, ולא היה ברור בכלל שנישאר".
המעבר תוכנן כניסיון זמני בלבד. "אמרנו שנבוא לקיץ אחד. השארנו את הדירה בירושלים, רשמנו את הילדים למסגרות שם, ותכננו לחזור אם לא נסתדר".
בסופו של דבר נשארה המשפחה במקום עשרות שנים, והרב התמנה לרב היישוב בגיל 28 בלבד. כיום, מונה מצפה יריחו מאות רבות של משפחות ונמצא בתנופת צמיחה. "כשאני מסתכל אחורה יש תחושת סיפוק גדולה. הגענו ליישוב קטן מאוד, והיום מדובר בקהילה גדולה, חזקה ושמחה".
הוא הדגיש במיוחד את האופי הקהילתי של המקום ואת ריבוי בתי הכנסת שבו. אחת ההחלטות שקיבל הייתה לאפשר לקבוצות שונות לפתוח בתי כנסת משלהן מבלי לראות בכך איום על אחדות היישוב. כל מי שרוצה יכול לפתוח בית כנסת. זה לא פוגע באף אחד. להפך, זה מאפשר לכל אחד להרגיש בבית"."
הגעתה של הישיבה הגבוהה למצפה יריחו, בראשות הרב שבתי סבתו, הייתה נקודת מפנה משמעותית בהתפתחות היישוב. הרב קרויזר סיפר כי באותם ימים התמודד היישוב עם קשיים כלכליים ואוכלוסייה מצומצמת, וחלק מהתושבים חששו מהקצאת המבנים הזמינים לטובת הישיבה. למרות זאת התקבלה ההחלטה לארח את הישיבה מתוך אמונה כי "זכות התורה תעמוד למצפה יריחו". זמן קצר לאחר מכן חל שינוי דרמטי במציאות המקומית, המבנים הוחזרו ליישוב בתנאים טובים יותר, ומאז לא נותרו כמעט דירות פנויות ביישוב. "מי שרוצה לראות בחוש איך תורה מצילה מקום. יכול לראות מה קרה למצפה יריחו מאז הגעת הישיבה".
הרב קרויזר סיפר על מקרה משעשע שהמחיש בעיניו את הפער בין התדמית הציבורית שנוצרה סביב תלמידי הרב כהנא לבין המציאות בשטח. בשנותיה הראשונות של מצפה יריחו הגיעה ליישוב משפחה שביקשה להיקלט במקום, ובפגישה עמו העלתה את חששה מכך ששמעה כי "הרבה כהניסטים" מתגוררים ביישוב. בני המשפחה ביקשו לשמוע את דעתו של רב היישוב על הנושא, מבלי לדעת שהם משוחחים עם אחד מתלמידיו הבולטים של הרב כהנא. הרב קרויזר השיב להם כי מדובר ב"אנשים טובים" וכי אין להם ממה לחשוש. המשפחה החליטה לבסוף להצטרף ליישוב, והפכה עם השנים לאחת המשפחות המרכזיות והמשמעותיות במצפה יריחו. "אחרי שמכירים את האנשים, רואים שלא כצעקתה אלא להפך".