1. שגיאה קשה היא להפחיד יצורים עדינים כדי להשיג מטרה, גם אם אתה טכנית יכול ויש לך כוח. כל הורה מתחיל יודע שבדור של היום מה שמוציאים מילד חלש על ידי הפחדות - משולם בטבין ותקילין מתישהו. בטווח הארוך - הפחדות הן גול עצמי.
ההפסד אורב בפינה ומפתיע. אמנם אפשר להתעטף במשפט האלמותי "עשינו מה שיכולנו והכל היה לטובת הילד" כדי להוריד מהגב רגשות אשמה, אך החכם יותר חוסך את הכאב העתידי; הוא מביט מקשיב און ליין לגבולות ההכלה של הילד ובוזק על כל 'הצבת גבול' אהבה עד בלי די. האם זה מה שאנחנו עושים לחרדים?
2. פרסמתי לא מזמן כתבה מגזינית ארוכה וכואבת בעיתונות - היישר מלב הציבור החרדי. הכותרת המקורית הייתה 'אפקט הפחד'. שליתי את התחושות הקשות והאנושיות שמעבר לפוליטיקה, הגיון קר ואינטרסים. שוחחתי עם חבר'ה עדינים שסיפרו לי על הפחד בלב. עצרו רגע. הבה ונצא להפסקת מחול וכפיים לכל מי שתרם את חלקו ליצירת מרחב הפחד הזה בקרב אחינו. אופס, נפלט לי הטיעון העתיק, אמרתי 'אחינו' עכשיו? עזבו 'אחינו', תגידו שהם בן דודים בכלל. השאלה היא אחרת לגמרי: מה זה עושה לנו - כשאנו מתעסקים, בלי משים, בהנעת גלגלי שיניים עזים נגד עדיני נפש, בחורי צעירים ורכים שגדלו באופן מסוים על מצע הסדר היסטורי שהתקיים במשך שנים רבות? אחרי כל ההצעות והדיבורים - פחד זאת השורה התחתונה שהצמחנו מכל הסאגה הזאת. הנחלנו אותו בקרב חפים מכוונות רעות אחרי שהגדרנו את אורח חייהם 'פשע'. האם להפחיד את עדיני הנפש הללו עד מוות זה הפתרון שלנו כדי לקבל צדק? זה מה שישרת את העם הזה? ככה צה"ל יהיה חזק יותר? נראה לכם שככה בונים משהו בעולם הזה? מי שחושב שדברים טובים יוצאים מהפחדות - שיקום. הילד, כביכול, לא רוצה להיכנס לבית כנסת - אז אתה מפחיד אותו שאלוקים ישים אותו במעצר אם הוא לא יעשה את זה בעצמו?
3. יש לנו כאן חבורת אנשי צדק מתוקים. חלקם עם כוונות טובות, אך הגיון קפוא וחוסר סבלנות מדבר מליבם. בלהט המובן למצוא פיתרון מהיר, הם לא לוקחים בחשבון את החמלה הנדרסת כאסקופת בית כנסת. בהפעלת כוח ופחד על עדיני נפש - לא משיגים דבר. וגם אם נראה שתשיג - המחיר הרגשי לא שווה את זה. בני אדם הם יצורים עם רגשות ולהתעלם מהאלמנט הרגשי בקור רוח בדור מאוד רגשי - זה לא נכון בעליל.
4. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי בדור הזה אדם שהפעיל כוח והפחדות על מישהו חלש ואשכרה השיג את המטרה שלו לטווח הארוך. דוגמאות יש למכביר ובקצה הקרחון 'אינשי דלא מעלי' שחייהם אינם טובים, משום מה, למרות שכל המטרות שלהם מושגות וכוח וכסף זורם בכיסם למכביר. הם תמיד מנצחים ותמיד מרגישים חסרים. רואים עליהם.
הצד השווה אצל מתעלמי רגש אנושי במרחבים שונים - שזה שאף פעם לא באמת 'עובד להם' גם אם זה נראה 'נכון'. האמת, איני יודע על מי אני מרחם יותר; על העדינים הסופגים בהווה או על הצד הקר שכנגד המלקטים קארמה שלילית בזריזות ובטוחים שיקבלו שכר שמיימי כפינחס. אני נגד כל חסימה ואלימות, בכל סיפור, גם אם מדובר בצד החלש. אך באותה נשימה חשוב לזכור שאסור, פשוט אסור, להתעלם מרגשותיהם של חלשים. בכוחניות קרה משתמשים מול פושעים חסרי רגש וכוונות זדון ברורות בסגנון מאוד ספציפי. לא מול ילדים, נערים צעירים ותמים ואמותיהם שכל חטאם הנורא הוא שהעזו להיוולד לציבור מסוים בדור כואב שחלקים ממנו סובלים מחוסר סבלנות לתהליכי המציאות הטבעית, האנושית. פתרונות מהירים לא עובדים בכוח. גם גאולה לא באה ככה. אף פעם. תשאלו את ההיסטוריה.
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'הניוזלטר של גדליה'. עקב המצב, סרטיו החדשים ("אבא עם אלוקים" ועוד) זמינים לצפיה ללא עלות. לפניות: gilinada@gmail.com