גלית אור הגיעה לענבל עם ספקנות ויצאה עם צלחת מלאה: היא חיפשה אוכל רחוב ירושלמי אמיתי ומצאה בדיוק את זה, בתוך חצר מלון חמישה כוכבים שהחליטה השנה לעבור לבשרי.
אוקסימורון: לא אלך לאכול "אוכל רחוב" במלון חמישה כוכבים. זו סתירה מובנית. רחוב זה ריח של שמן עמוק ומרפק על הדוכן, לא לובי עם שטיחים רכים. אבל בענבל כבר רגילים לייצר חוויה, אז קפצתי.
החצר כוללת מנורות חמות, שמיים ירושלמיים מעל ומוזיקה שמישהו עם טעם בחר: לבנטינית, קצבית, נעימה. האיש, שלרוב לא מתרגש מאווירה, הסתכל סביב ואמר: "כיף פה".
בשנה שעברה הפסטיבל הזה היה חלבי. פחות מייצג לטעמי אוכל רחוב ירושלמי. השנה תיקנו את זה ועברו לבשרי.
אז יש שם ארבעה דוכנים:
דוכן הבייגל הירושלמי: בייגל'ה חם עם זיתים, ירקות, זעתר ומלח. בדיוק הפתיחה הנכונה.
המאפים הבשריים מהתנור: סמבוסק בשרי, לחמעג'ון, מאפים שיוצאים חמים ופריכים ואת לא מתנגדת לעוד אחד.
הפלאפל והמסבחה: מסבחה חמה, חומוס, טחינה, פלאפל בסומאק. מי שדילג עליו פספס.
ערייס ומעורב ירושלמי: לא מה שמעורב ירושלמי הפך להיות היום, אלא מה שהיה פעם הלב של אגריפס.
לצד כל דוכן הסלטים שלו. לא שולחן סלטים אחד גדול ועצוב, אלא מלפפון-בצל-פלפל חריף ליד הערייס, רטבים מתאימים ליד המאפים, טחינה וחומוס ליד המסבחה. מי שעושה את הסיבוב נכון יוצא שבע. מי שלא, יכול לחזור ולמלא את הצלחת.
ועכשיו לחלק שמפריד בין ארוחה לערב: אף אחד לא דוחק בך. אין שעון, אין מלצר שמסתכל על השולחן שלך בציפייה. רפיל? קחו. עוד סיבוב בדוכנים? בבקשה. הקצב הוא שלך, והמקום נותן לך להיות בו. זה נדיר, ובמלון עוד יותר.
ובסוף, ובזה הם ממש הפתיעו, מגיעים אליך. לא אתה הולך. מביאים קוביות אבטיח ובסבוסה עשויה ביד. ואז, מקנקן, קפה שחור. כמו בעיר העתיקה. כמו שצריך להיות.
החצר בענבל: שלישי עד חמישי, בערב
כשרות: בשרי, רבנות ירושלים
רוצים להמליץ לנו על מסעדה כשרה לבקר בה? כתבו לנו בוואטסאפ: 054-8118855
פורסם בגיליון "נופשים"