כאשר עם ישראל נמצא בתקופה של תחייה לאומית ומגיע בהמוניו לארץ ישראל הוא מבין בסתר הלב שהוא נתבע לתפקיד מאתגר של תיקון העולם, שכן בגלות אף אחד לא מעלה בדעתו שאכן הוא נדרש לתפקיד זה.
ואז ישנם רבים שנרתעים מהמשימה ואומרים לעצמם. עזוב אותנו מחיים של שליחות, תן להיות עם נורמלי. רק כך אפשר להבין את התקשורת הישראלית שמנסה כל הזמן לרדד ולרדד. תקשורת שמנסה למצוא את הפגמים באלו שנושאים בגאווה את הרצון לשינוי. תקשורת שמנסה למצוא פגמים במוסריותם של לוחמי ישראל מוסרי הנפש.
כאשר זאת היא המחשבה מה שמעניין הוא רק השקט, ולא נלחמים על ערכים, אין כל בעיה לוותר על חבלי מולדת ואין כל בעיה להראות איך הדת היהודית רק עושה אותנו פרימיטיביים.
הראשונים שפוחדים מהאתגר הם כמובן המרגלים. ברגע שהמשימה להיכנס לארץ נראית קרובה מתמיד, ברגע שהם רואים שהמציאות מקרבת אותם לחיים של שליחות ואחריות, הם נרתעים לאחור, ומעדיפים שלא יזיזו להם את הגבינה.
אבל אז השאלה היא מה עושים עם העם? והתשובה היא שחייבים לטעת בו ספקות לגבי האמונה בצדקת הדרך. ולכן על הפסוק - אחינו המסו את לבבנו מסביר הירושלמי (מעשרות א, ב) שהמרגלים חצו את לב העם, שהכוונה היא שהם ערערו את תחושת הודאות שבצדקת הדרך.
אנשים אלו שבורחים מן האחריות נרתעים גם מלהתאמת באופן ישיר עם אלו שמבינים שהייחודיות הישראלית מחייבת להילחם על העקרונות. כאשר המרגלים חוזרים משליחותם מספר הירושלמי (תענית ד, ה) הם פוגשים את עם ישראל עוסק בתורה בנושאים של חלה וערלה, מצוות התלויות בארץ. אומרים להם המרגלים, הרי אתם לא נכנסים לארץ, אז מדוע אתם עסוקים במצוות התלויות בארץ. במילים אחרות הדברים מזכירים את מה שאומר חלק ניכר מהשמאל הישראלי - הרי ממילא בסופו של דבר תקום מדינה של ערבים, אז מה אתם כל כך מתעקשים על יישוב הארץ. אין כאן ויכוח עקרוני האם זה נכון או לא נכון לוותר על חבלי מולדת. יש כאן כל הזמן תהליך של החלשה והטלת ספקות.
כאשר המרגלים מפרטים לגבי תושבי הארץ הם מקדימים את עמלק. רש"י כבר נוגע בשאלה מדוע הקדימו המרגלים את עמלק, ואומר שהיות ועם ישראל כבר נכוה ביציאת מצרים מעמלק הוא מזכיר להם את עמלק כדי ליראם. עמלק בגימטרייה ספק. מטרת המרגלים דרך, הזכרת עמלק, היא לטעת ספקות בצדקת הדרך.
בכלל צריך לדעת שהמאבק האמיתי הוא מאבק על המורל. כאשר משה רבנו שולח את המרגלים הוא אומר להם לבדוק את העם הכנעני החזק הוא הרפה. ומלמד אותנו רש"י שאם הם יושבים בערים בצורות סימן שהם חלשים, כיוון שאין הם סומכים על גבורתם. המרגלים הבינו את הדברים אחרת ומבחינתם הערים הבצורות רק העידו על חזקם של התושבים. המרגלים בחנו רק את הצד הכמותי ולא הבינו שעם כל החשיבות של הנשק, מה שמכריע בקרב זה המורל והמוטיבציה. ואכן כך אנו מבינים את שליחותם של מרגלי יהושע. לכאורה המרגלים הללו לא תרו את הארץ, לכאורה המרגלים לא תרמו דבר. למעשה, מרגלי יהושע הבינו היטב את הנקודה המרכזית וכיפרו בזאת על המחדל של מרגלי משה. מרגלי יהושע הבינו שמה שחשוב ביותר הוא המורל, והם הביאו למחנה ישראל את הנתון החשוב ביותר - המורל הנמוך של עמי כנען.
כיצד מתמודדים עם מחלישים
ברוך השם אנו רואים בחוש שעם ישראל הוא עם חזק בעל כוחות איתנים וגם התקשורת המרדדת לא מצליחה לשבור את רוחו. אין ספק שמדובר בנס מיוחד.
נושא ההתמודדות עם מחלישים הוא למעשה הנושא המרכזי של היהדות, ואי אפשר למצות אותו במאמר אחד, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. ואכן ישנו מאמר מעניין בירושלמי (יומא א, א ומובא חלקית גם ברש"י במדבר כא, ד) המתייחס לספר במדבר (פרשת חקת) שיש בו התייחסות חשובה לנושא שהעלינו.
לאחר מות אהרן ירדה חולשה על העם ואז עם ישראל חוזר לאחוריו לכיוון מצרים. שבט לוי רודף אחריו ומחזיר אותו לכיוון ארץ ישראל. עם ישראל עושה את חשבון הנפש שלנו מה פשר החולשה הרוחנית שפקדה אותו, ומגיע למסקנה שהוא לא הספיד את אהרן הכהן כפי הראוי. ואז שהיו במוסרה עם ישראל תיקן את הדבר והספיד עם ישראל את אהרן כראוי.
ממאמר זה אנו למדים שני דברים מרכזיים. הדבר הראשון הוא שכדי שעם ישראל יזכור תמיד את המשימות העומדות לפניו, כדי שעם ישראל יתגבר על חולשותיו מוטלת משימה מאתגרת על אנשי הרוח של עם ישראל (שבט לוי) לדחוף את עם ישראל קדימה. היום אפשר לתרגם את הדברים למוטיבציה של חיילי הציונות הדתית, שללא ספק משפיעים טובה וברכה על כל החיילים. על כל פנים אנשי הרוח נדרשים להתבונן היטב מה מצב הרוח של העם ולעודד אותו בכל דרך אפשרית - אם על ידי יחס אישי, ואם על ידי שיחות ומאמרים מלאים באופטימיות ואמונה בצדקת הדרך.
והדבר השני הוא להציב אנשי מופת, כמו אהרן, שהם בעצמם, בעצם אישיותם מחזקים את הציבור. דמויות מלאות הוד והדר, דמויות שכל כולם אומרות ערכיות מסירות נפש, אין כמותם כדי לרומם את רוח העם, ולחזק אצלו את האמונה בצדקת הדרך ואת הרצון לעלות להר למרות כל הקשיים.
נושא המיתוסים הוא נושא כה חשוב שאי אפשר בלעדיו. בתחום הרוחני התברך עם ישראל בדמויות מעוררות השראה, החל מרבי עקיבא, רשב"י, רבי יוחנן, הרמב"ם, הרמב"ן ושאר גדולי ישראל עד מרן הרב קוק, הרבי מלובביץ' ורבי אריה לוין. ובתחום הגבורה ומסירות הנפש אנו פוגשים את יהודה המכבי, המשך לבר כוכבא, דרך המחתרות, וכלה בחיילי ישראל המיוחדים שרבים מהם אף נהרגו על קידוש השם ומהווים עבורנו מגדל אור שאין כמותו.
ואולי דבר נוסף שנלמד ממאמר הירושלמי הנ"ל. הירושלמי מכנה את אהרן בכינוי תייר. מה המיוחד בכינוי זה. תייר הוא אחד שנוסע במטרה להנות מנופים מרהיבים וכד'. בעצם, המגמה של אותו תייר הוא לראות רק דברים טובים. מאמר הירושלמי בא להדריך אותנו למצוא בכל דבר את הטוב שבו, ולא להיגרר לכל מיני פינות שמסיטות אותנו מן האמונה בצדקת הדרך. עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה.