האלוף במילואים גרשון הכהן סבור כי ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה נסיגה מדרום לבנון כל עוד חיזבאללה ממשיך להחזיק ביכולות צבאיות משמעותיות.
בשיחה עם ערוץ 7 מתייחס הכהן להערכות בדבר לחץ אמריקאי אפשרי לנסיגה ישראלית וקובע כי מבחינה ביטחונית אין לכך מקום.
"גם הדרג המדיני, שר ביטחון וראש ממשלה, אומרים שאין מצב לסגת", מזכיר האלוף הכהן בפתח דבריו וקובע כי אכן "מבחינת האיום, כל עוד חיזבאללה חמוש יש סיבה רצינית מאוד לישראל להחזיק במרחב בעומק לבנון. הישובים שלנו מראש הנקרה, חניתה, שלומי, דובב, אביבים משגב עם, מנרה ומטולה, ולא ניתן להגן עליהם מקו הגבול. בנוסף, אין מצב להגן עליהם מאיומי נשק שטוח מסלול בקו ישיר כמו טילים נגד טנקים. למדנו על כך גם מהשבעה באוקטובר".
הוא מתייחס להחלטה הצה"לית שהתקבלה מתוך הבנות אלו, להעביר את מרחב ההגנה אל תוך עומק שטח לבנון, וזאת מתוך החלטה מושכלת שלא לשוב על הטעות של פינוי שישים אלף תושבי הצפון כפי שהיה בראשית המלחמה.
לשאלתנו אם מדובר היה לטעמו בטעות גם לשעתה, אומר הכהן כי הדברים נלמדים כעת, אך בהחלט יתכן שנכון היה לנהוג כפי שנהגה ישראל בתש"ח, לפנות את הילדים הנשים והמבוגרים ולהותיר את כל מי שיכול להילחם.
הפינוי גרם גם לנזק כלכלי אדיר שבעלותו ניתן היה למגן ולהשקיע השקעות נרחבות בצפון, וגם הותיר תודעת ניצחון אצל חיזבאללה במשך כשנה וחצי כאשר מרחב הביטחון היה רק בצד הישראלי. "את זה לא נכון לאפשר".
המשמעות היא ש"כל עוד יש איום חיזבאללה אי אפשר להגן על מטולה בלי להחזיק בבופור, אי אפשר להגן על אביבים בלי להחזיק ברכס מרון א-ראס, אי אפשר להגן על שלומי בלי להחזיק בגבעה שמעליה וכך הלאה, ואת זה צה"ל עשה והוא ראוי לברכה".
הוא ממשיך ומתייחס לאלמנט הלחימה הקרקעי ומציין אותו כחשוב יותר מהנתונים שהעלה בתחילת הדברים. "עד תחילת המלחמה בשמחת תורה 2023, כשצה"ל יצא בהיקף חטיבתי להתקפה היה רק מבצע מיידון בהובלת אוגדה 36 ובהובלת חטיבה 35 והמח"ט מופז. הייתי שם כמג"ד כוח חילוץ, ג'רי היה מג"ד 202 ונלחם בצורה מעוררת הערכה. זה היה קרב שבו הושמד מאחז של חיזבאללה במיידון, הכפר נחרב, והיו לנו שלושה הרוגים. לאחר מכן היו מעט ניסיונות כאלה. היה מבצע 'ניב מדובר' בחורף 92', מבצע שלא כל כך הצליח, וצה"ל נמנע למעשה מהפעלת כוחות יבשתיים. גם ב'ענבי זעם' וב'דין וחשבון' הפעילו רק כוח אווירי ולא כוחות קרקע רחבי היקף, כלומר שלא היו התנגשויות ישירות עם חיזבאללה עד 2006".
"ב-2006 הייתה התמודדות עם חיזבאללה, אבל לא יכולנו לומר שבכל הקרבות ידינו הייתה על העליונה, ולכן חשוב כל כך מה שקורה בשנתיים וחצי האחרונות", אומר הכהן ומסביר: "בכל נקודת התמודדות רצינית של כוח גדודי וחטיבתי מול חיזבאללה ידו של צה"ל הייתה על העליונה, וזה מסר חשוב ביותר. בנוסף חיזבאללה ספג אבידות קשות של אלפי הרוגים מאז אוקטובר 23'. מאז הפסקת האש יש לחיזבאללה כאלף הרוגים, כלומר שמדובר במחיר דרמטי. בכל מלחמת לבנון השנייה היו 600 הרוגים לחיזבאללה. פגיעה כזו מייצרת מערכת של היחלשות, ואכן מבחינת יכולות בקרב של הארגון הזה הוא נחלש מאוד".
לזאת מוסיף הכהן ומנתח את משמעות הפעילות הצבאית של צה"ל מול חיזבאללה ומציין כי במהלך המלחמה הארגון עבר טרנספורמציה משמעותית ונבונה מאוד: "הטרנספורמציה היא שבימים שלפני פתיחת המלחמה הוא החזיק מעל 150 אלף רקטות וטילים ארוכי טווח, החזיק כוח רדואן עם מעל 6000-7000 לוחמי קומנדו לכיבוש מוצבים וישובים בשטחנו, מה שיכול היה לפעול בהפתעה ולהותיר אותנו בטלטלה אולי יותר ממה שהיה בעוטף עזה".
"בנוסף", הוא אומר, "היה להם אמון במערכת ההגנה שהם בנו בתת קרקע בכפרים ובשמורות הטבע, שיוכלו לחסום תמרון של צה"ל. כל שלושת הדברים האלה נפגעו במהלך השנה וחצי עד סוף 'חיצי צפון'. צה"ל פגע במעל 80 אחוז מהרקטות של חיזבאללה ושלל את האפשרות להכות בערי ישראל. גם הרקטות קצרות הטווח מגיעות עד חיפה וטבריה, והתכנון היה 3000 ליום, מעבר לכוחה של כיפת ברזל. חיזבאללה ירה לאורך 'חיצי צפון', אבל כ-200-300 ליום, ועם זה המערכת ההגנתית שלנו יכלה להתמודד".
הוא מוסיף ומציין עוד את הפגיעה ברכיב כוח רדואן לאחר שכל הכפרים שנועדו לשמש כבסיסי יציאה הושמדו. "הם הושמדו כמטרות צבאיות כי מתחת לבתים היו מרתפי תת קרקע עם תחמושת והכנה. אנשי חיזבאללה היו יכולים להגיע במכונית אזרחית לכפר בהתאם להסכמים, ושם להיכנס לתת קרקע, להתחמש ולהתלבש, להצטייד במערכות האישיות שנועדו לאפשר לכוח של גדוד לצאת מכל כפר בהפתעה. האיום הזה מאוד נפגע".
"הדבר השלישי שחיזבאללה בטח בו, התת קרקע, התגלה כחסר עליונות מול כוחות היבשה של צה"ל שבכל מקום שבו הוא החליט לפעול חיזבאללה יכול היה להכות בנו אבל הוא נסוג וכעת כוחותינו אוחזים בשטח מאוד משמעותי, כולל מעבר לליטני, באזור הבופור ומצפון לו, ואיום על נבטייה שהיא מרכז מפקדות החיזבאללה של דרום לבנון".
"חייבים להודות לבורא עולם ולצה"ל על ההישגים האלה, שהם לא רק משמעותיים אלא גם יצרו עליונות תודעתית של כוחות היבשה של צה"ל, מה שבמשך שנים היה מוטל בספק", אומר הכהן ומציין כי העליונות התודעתית הזו השפיעה גם עלינו, גם על האויב וגם על גנרלים בצבאות זרים שפקפקו בכוחו של צה"ל ותהו מה קרה לו במרוצת השנים. כעת הם קיבלו תשובה".
בהמשך דבריו מתייחס האלוף הכהן לטענות על התמשכות המלחמה. "צריך להבין משהו עקרוני מאוד, כדי ללמוד מלחמה צריך להכיר אותה בתנאי הלחימה וההתפתחות שלהם. לא דומה מלחמת ששת הימים או מלחמת יום כיפור למלחמה הזו".
על מנת להבין את הדברים הוא מציג דוגמא מהמתרחש בדרום: "בבית חנון שברצועה צה"ל הודיע בסיפוק לפני מספר שבועות שהושמדו כל מערכות המנהרות המסועפות מאוד מתחת בית חנון ואיימו על צפון עוטף הרצועה. זה לקח שנה וחצי. את זה לא עושים בשבוע. דיוויזיית טנקים מצרית אפשר להשמיד ביממה, מערכת תשתית שהוכנה במשך שנים ללא אח ורע בעולם באירוע הנדסי מורכב, זה לוקח זמן. כך גם בכפרי דרום לבנון הסמוכים לגבול. שלילת התשתיות התת קרקעיות זה עבודה מאוד קשה ומחייבת פעילות עם ציוד כבד וצה"ל השיג הישגים משמעותיים מאוד".
באשר לדבריו של נשיא ארה"ב אודות הצבא הסורי שיוכל לבצע את העבודה מול חיזבאללה באופן יעיל יותר מאשר צה"ל, סבור הכהן כי מדובר בשילוב בין רצון ללגלג על ישראל לבין חוסר ההיכרות של טראמפ על המציאות המזרח תיכונית בכלל והלבנונית בפרט. הכהן מציע לשער מה יעשה הנשיא האמריקאי כאשר חייליו של אל ג'ולאני ייכנסו לכפרים הנוצריים ויבצעו בהם טבח... למי אז הוא יקרא לעזרה?
בהתייחס לחשש מדרישה אמריקאית לנסיגה ישראלית מדרום לבנון, הוא סבור כי אפשרות כזו אכן תיתכן, אך זו גם ההזדמנות של ישראל לגלות עצמאות ולעמוד על מה שנחוץ לה לקיומה ולביטחונה. לא פלורידה היא שמוכה על ידי חיזבאללה אלא עם ישראל וישובי הצפון שלו, מזכיר הכהן המציין את הדברים שיוחסו לנתניהו ולפיהם ניתן למתוח את החבל מול האמריקאים אך לא לקרוע אותו ולשם כך נדרשת אסטרטגיה.
"אנחנו צריכים את ארה"ב במישורים רבים של אספקת נשק ותחמושת, אבל עלינו גם לממש את האינטרסים הריבוניים והקיומיים שלנו ולהבין שארה"ב לא תגן עלינו, כמו שהיא לא הגנה עלינו אחרי הנסיגה מסיני ב-56'. האחריות בידינו ועלינו".