1. לפני עשרות שנים, כשהמדינה הייתה קטנה - היו הרבה פחות חיילים ובכל זאת היהודים האלה ידעו לנצח את כל האויבים מסביב ואפילו הקימו מדינה כנגד כל הסיכויים. בשלב מסוים העסק השתבש; באין אמונה - יסורי המצפון על כך שאנחנו 'עם כובש' עלו ובאו.
קטני אמונה שנלחמו כאריות נחו על זרי הביטחון והשיעמום מההגעה ליעד הסופי. כי כמה באמת אפשר להיתלות בהנאות מגושמות אחרי שמסרת נפש כמו קדוש? התוצאה: וואקום שעמום המוביל לידי חטא ובמקרה שלנו - הרהורי כפירה ונקיפות מצפון על צדקת הדרך. 'אוי, מה עשינו!', החלו המחשבות לנקר והפתרון המופרע הוצג: שלום - עם אלו שמשחר ההיסטוריה רצו להרוג את כולנו. למזלם, 'חוק גיוס חובה' איפשר להם להקריב את 'קרבנות השלום' בדמותם של חיילים שמאוד רצו לעזור לעם היהודי לנצח - אך ידיהם, באופן יחסי לכוח ולטכנולוגיה, היו כבולות מאוד בגלל ההחלטות מגבוה.
2. שטח המדינה והגבולות נשארים באותו גודל פחות או יותר וטכנית אפשר לשמור עליהם בצורה פשוטה הכוללת הרתעה כוחנית. יהודים ידעו להילחם היטב ולנצח גם כשהיו קומץ מול אויבים רבים, אלא ש'חוק גיוס חובה' המספק כוח אדם - טרף את הקלפים ואפשר לאג'נדות הרסניות לחלחל. כשיש חומר אנושי איכותי לעבוד איתו - אפשר להיכנע לתכתיבי העמים ולהילחם בצורה מסוימת ומסוכנת מאוד. כשאין יותר מדי חיילים - "נאלצים" להילחם כמו שיהודים נלחמו עם אויבים, במשך דורות. גם בישראל. 'מספר החיילים שהצבא צריך' - נגזר מאיך שמקבלי ההחלטות (באמת) - בוחרים להילחם. זה כל הסיפור.
3. אפשר להבין למה מספרים לנו שצה"ל צריך חיילים. דחוף ושבלי מאסות של חיילים חרדים - המדינה תגמר, אך מן ההגינות גם לעצור רגע ולשאול גם האם לא הגיע הזמן לומר את האמת הפשוטה: הסיפור הלעוס על גיוס חרדים הוא בלון אדום נפוח וחסר תכלית שהעיסוק בו הוא מזיק ידוע ברשות הרבים, במשך עשרות שנים. כל ילד יודע שהוא משרת בעיקר את בעלי האינטרסים וממש (אבל ממש) לא את העם עצמו ואת חייליו המוסרים נפשם. אך כמו שהעם נופל בפיתויי טעם החיים, שופינג ומותרות (ואף נכנס להלוואות הרסניות לשם כך) - הוא נופל במשך דורות שלמים במלכודות מעוצבות של פוליטיקאים ואנשי ציבור צמאי קהל. בדיוק כמו שכולנו נופלים במתוקים שליד הקופות בסופר. בול.
4. זה לא חדש. הם זורים חול בעיני הציבור במשך דורות עם הסיפור של גיוס חרדים. מה שהשתנה הוא השימוש הציני וחסר הבושה ברגשות האישיים ומשפחות מילואים, בעקבות המלחמה שזיקק עוד יותר את גרגירי החול. הם לא כאן כדי לדאוג לצה"ל וחייליו, גם אם הם בטוחים שכן. יתכן והכוונות טובות ומתוקות, אך כדי לתקן באמת אין ברירה אלא לעשות את הדבר הקשה ביותר: להביט למציאות בלבן של העיניים בכנות ולומר את הידוע לכל בקול רם ובעצב רב: צה"ל כשל בשעת המבחן האמיתי. למרות המיליארדים, הפנסיות, המשמעת הנוקשה ו'חוק גיוס חובה' המספק לו כוח אדם - הוא לא הצליח להגן על העם הזה. זה המצב המצער. מאוד. למרות הכל, העסק לא עבד. לכן, אנחנו זקוקים לשינוי מהותי דוגמת צבא מקצועי או חצי מקצועי ופתוח למתנדבים - שייאלץ לעשות את עבודתו בקונסטלציה חשיבתית חדשה וקרה. חפה מאג'נדות מכל סוג. ביטחון נטו, ללא כפפות ופלפולים, למען האזרחים כולם ובלי רצון לאהבת העולם, שמשום מה אף פעם לא מגיעה. 'כמו עסק - ע"פ תוצאות ביטחוניות' עם שאיפה לאפס אחוז סיכונים כי זה הקונספט של ביטחון, גם אם קצת שכחנו והתרגלנו להתגוננות. על הדרך צבא כזה יסיר מעלינו את סיפור הבלון האדום שקורע אותנו שנים ועל גביו כתוב 'גיוס חרדים' עד שהוא מתפוצץ בשמש המאירה את השמים ושוב מופרח אל על. גיוס חרדים, עד מתי?
5. צבא מקצועי, חכם וטכנולוגי וביטול 'חוק גיוס חובה' באופן מדורג ואחראי - יביאו לשוויון אמיתי. לפני הכל, הוא יתגמל בעיקר לוחמים.
הם יוכלו להישאר בצבא עד הפנסיה ויתמסרו לתפקידם, ללא סבבי מילואים בלתי נגמרים. כשאין מלחמה - יעברו השתלמויות ויעסקו בתפקידים אחרים. צבא מקצועי יוציא את העוקץ מניצול צה"ל לצרכים אישיים כמו קידום קריירה בטוחה עם תג מחיר גבוה ויתעדף חוזי קבע תחרותיים בכל תחום שאין בו סיכון ויש רווח ל'עובד', כמו כל חברה עסקית.
צבע מקצועי יכוונן את אתוס ההתנדבות מחדש; מי שירצה להתנדב בו בשלל תפקידי עורף - יקבל הילה נקיה וטהורה בשל בחירתו האישית. האם תחושת הקולקטיב והרגשות הלאומיים שווים את הדביקות במערך הישן או שכמו בכל תחום חשוב - הגיע הזמן להשתדרג, בהסכמה פוליטית רחבה ומתוך הבנה שזאת טובת הבית שלנו?
6. בעיה אחת בכל זאת קיימת: צבא מקצועי שכזה ישלח הרבה מאוד אנשי ציבור לחשוב איך הם באמת יכולים לעזור לקהל שלהם להיות מאושרים יותר ולאהוב את החיים במקום לבזבז אנרגיה על שנאה ומציאת אשמים. הגיע הזמן להפסיק להתקוטט על בלונים אדומים, ולהתחיל להבין מה המדינה באמת צריכה: אמת. חשיבה מחוץ לקופסה הישנה, מהשורש. זה מה שעושים בשעת משבר (אם באמת - אבל באמת - רוצים לפתור אותו).
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'הניוזלטר של גדליה'. עקב המצב, סרטיו החדשים ("אבא עם אלוקים", "בית עם אלוקים" ועוד) זמינים לצפיה ללא עלות. לפניות: gilinada@gmail.com