אילו הייתי היום חבר-כנסת, איני יודע אם הייתי תומך בהצעת "חוק יסוד: לימוד תורה", שעליה אמר היוזם ח"כ משה גפני, כי "לימוד התורה היה מה שהחזיק במשך אלפי שנים את העם היהודי, זה היה המיקלט של העם בכל התקופות".
המשמעת הקואליציונית - שיש לה ערך כשלעצמו - בוודאי היתה מכתיבה לי את הצבעתי, בניגוד לספקותי. עם זאת, שני ח"כים מהליכוד הצביעו נגד, בניגוד לעמדת הסיעה, אולי בידיעה שלא יכשילו את העברת החוק ולא יביכו את הקואליציה. לעתים, במצב כזה, יש לאפשר לח"כ להצביע לפי מצפונו.
אני מסכים עם דברי נופת-הצופים של ח"כ גפני. אלא שמאחורי כל חקיקה, מעבר למילים היפות, מעבר לתורה, מסתתר הקמח, וזה העיקר. לפי ההצעה, המדינה תכיר במי שמקבלים על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה ארוכה, כמי שמשרתים שירות משמעותי למדינה ולעם היהודי.
משמעות הדבר - תקציבים; משמעות הדבר - השוואה בין תרומתם של לומדי התורה לבין זו של המשרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון. ואני שתומך בלימוד תורה ולא רק בישיבות, אומר לחרדים ולאלה שנכנעים לגחמותיהם - עד כאן!
בהתקרב מועד הבחירות, סיעות המיעוט בקואליציה, ובמיוחד החרדיות, עושות הכל על מנת לקטוף הישגים-תקציבים, תוך ניצול הלחץ הגובר בסיעה המובילה בגוש, הליכוד. במצב עניינים זה, קל יותר לסחוט אותה בחקיקה דתית, ולהתנות זאת בשלימות הקואליציה. בכך החרדים ממאיסים עצמם עוד יותר על הציבור החילוני והמסורתי, שהליכוד הוא ביתו הטבעי.
בניגוד למה שהיה בגלות בת אלפיים שנה של העם היהודי, שונה המצב במדינה היהודית. עם כל חשיבות האמונה והתפילות - תעוזת לובשי המדים, לחימתם, הקרבתם, גבורתם, היא שמבטיחה כבר 78 שנה את עצם שרידות המדינה.
הנכד שלי, חילוני גמור, ששירת שנתיים בלחימה ברצועת עזה, סיכן חייו, שראה חללים ופצועים, הרס ודמים, הוא וחבריו הם המיקלט (כביטויו של גפני) של העם היושב בציון: חילונים כמו חרדים. יש ביניהם יודעי תורה, ישנם בורים במנהגי היהדות. זה לא גרע כהוא-זה ממסירותם ואהבתם למולדתם, לעמם. הם המאפשרים ביטחון ושקט לשוכני הת"תים.
במיוחד בימים אלה, כשהמדינה נלחמת נגד מבקשי נפשה, ההשוואה בין תרומת לומדי התורה לבין לוחמי צה"ל, איננה מתקבלת על הדעת.
לו לפחות היו מציעי החוק דורשים להקנות לציבור שלהם, תלמידי הישיבות, לימודי ליבה, להכיר את החיים שמעבר לדפי הספר ומעבר לספסלי הישיבה. ב"ה איננו עוד בגלות. רוב העם היהודי שוכן במדינתו העצמאית. מן הראוי שראשי החרדים יכירו בכך. חלף זמנם של השטעטלים בישראל המודרנית. ו
כן, הייתי שמח לו בבתי-הספר החילוניים יקנו לתלמידים לימודי ליבה יהודיים. מה יודעים התלמידים בתל-אביב, ברמת-השרון ובחלק מן הקיבוצים על התנ"ך, התלמוד והגמרא?
מה פלא אפוא, שתופעת ההשתמטות משירות צבאי איננה רק נחלת הציבור החרדי, היא פושה גם בציבור החילוני, באין חינוך על ערכים יהודיים המייחדים אותנו משאר העמים. הייתי מציע אפוא להסיט תקציבים מאלה שבלאו תורתם אומנותם, לאלה הבורים, שאין מי שיקנה להם את מסורת ומורשת הדורות של עמם, של עצם היותם יהודים.
לא רק בחקיקה סחטנית מרחיקים עצמם החרדים משאר חלקי העם, מהמכירים בערך של לימוד התורה. הם ממאיסים עצמם על רוב הציבור בהפגנותיהם הפרועות. נכון, מדובר בקיצוני העדה, אבל למה מחשים מנהיגי הסיעות החרדיות, נמנעים מלגנותם?
עימותים אלימים עם שוטרים, חסימות כבישים, הסתערות על בתי שוטריםקצינים ושופטים - האין פרעות אלה בבחינת חילול תורה? שיבוש לימודים? שנאת אחים? ושם שמיים? האם בשביל שחולה לא יוכל להגיע לבית החולים, בשביל שיולדת לאלמרפאה, יולדת שלא תוכל להגיע לבית היולדות, חייל שלא יוכל להגיע בזמן ליחידתו - מותר להתפרע ולהשבית תורה?
כמו בהפגנות קפלן רוויות השנאה, גם בהפגנות האלימות של החרדים הגיעו מים עד נפש. הגענו לקצה הסובלנות בכניעה לסחטנות שכופה המיעוט החרדי על הרוב החילוני והמסורתי.
לצד חוק יסוד: לימוד תורה, יש לחוקק חוק המזכיר לחרדים שהם אזרחי ישראל וכפופים לחוקיה. שאם לא כן, תוכל המדינה להטיל עליהם סנקציות כלכליות - הפסקת תקציבים ותמיכות, ובנוסף, מתן הגנה לצעירים חרדיים שאכן מתגייסים, בלימה בכוח של כל ניסיון לשבש את החיים במדינת ישראל.
בסופו של דבר, לימוד תורה במתינות - גם בבתי ספר חילוניים - אין דבר טוב ממנו.