בחודש תמוז מופיע האור בעולם, השמש זורחת בכל כוחה. מצד אחד שמביטים לתוך השמש העיניים מתמלאות דמעות (החודש נקרא "תמוז" על שם אליל בבלי שהפולחן שלו היה בכך שבכו סביבו).
מצד שני הבכי מאפשר לנו לעכל את האור בכך שהדמעות מסננות קצת את אור השמש.
יש אפשרות להיות בכיינים, לבכות על החושך בלי לראות את האור, ויש אפשרות לבכות באופן שיודע לראות את האור שמתלווה לחושך.
לשמוח על כך שלמרות שהניצחון איננו מוחלט הושגו הישגים כבירים, איראן חלשה ומתפוררת, ישראל חזקה ומתעצמת.
יהיו עוד מערכות לפנינו, אבל כה אמר ד' צבאות צום הרביעי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח, יט).