לא נפחד מדרך ארוכה

התחושות קשות מאוד. ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן מזכיר את הסכמי מינכן בין צ'מברליין להיטלר, שהכשירו את הדרך למלחמת העולם השנייה.

ה"התהפכות" הפתאומית של נשיא ארה"ב נראית חסרת פשר ומנוגדת לכל ההיגיון שהדריך אותו עצמו עד לפני זמן לא רב. החשש שאיראן תשקם את יכולותיה ותפעל לשקם את כל אויבינו הקרובים והרחוקים נראה ממשי. הדאגה גדולה בכל החזיתות.

לא פחות מן ההפתעה בהיבט המדיני מפתיעה אותנו גם ההנהגה הא-להית. לאחר שראינו ניסים כה גדולים ומרשימים במהלכי המלחמה עם איראן, גם השנה וגם בשנה שעברה, היכן היא אותה סייעתא דשמיא בימים אלה? "הבט ימין וראה... אין לי מכיר. אבד מנוס ממני. אין דורש לנפשי".

עלינו לדעת שהקב"ה לא "נרדם בשמירה". אסור לנו להתבונן במציאות ב'שחור-לבן'. גם בימים הטובים ביותר של המלחמה לא נכון היה להיות באופוריה עד כדי הרגשה שאין כל כך צורך להתפלל מכל הלב לניצחון; וגם בימים הללו לא נכון ליפול לייאוש או מרה שחורה. המציאות מורכבת. יש בה צדדים מדאיגים מחד גיסא וגם מקורות עידוד מאידך גיסא. יתרה מכך. המציאות איננה דבר נתון ומקובע. היא נזילה ותלויה בהחלטות שלנו. אנו מדינה עצמאית, חזקה צבאית וכלכלית, ותלויה באומות העולם הרבה פחות מאשר בעבר, כאשר התלות שלהן בנו הולכת וגוברת. גם את ההישגים שהיו בכל החזיתות האחרות, אף אם אינם מושלמים, לא ניתן למחוק.

בימי שפוט השופטים

כפי הנראה צפויים לנו אתגרים מאוד לא פשוטים בשנים הקרובות. אולם אנו מאמינים ביכולתנו, מכוח שם ה' הנקרא עלינו והשוכן בנו, להתגבר עליהם. ייתכן שיהיו לזה מחירים כואבים; אבל נתגבר גם עליהם. בהיסטוריה היהודית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט, עברנו אתגרים קשים עוד יותר. ולא זו בלבד שהתגברנו עליהם, אלא שצמחנו וגדלנו מתוכם ומכוחם. תפקידנו הוא להקשיב לקול ה' שמדבר אלינו מתוך המציאות ולהיענות בחיוב למה שהוא מציב בפנינו.

נעיין ברשותכם בעוד מלחמה שלא הסתיימה, והיא המלחמה לכיבוש הארץ בימי יהושע. בתחילת ספר שופטים (פרק א) ישנה רשימה ארוכה של שבטים ש"לא הורישו" ערים כנעניות רבות שהיו בקרבם. בהחלט יש ברשימה זו ביקורת נוקבת על עם ישראל שלא קיים את המצווה בשלמותה.

אולם בפרק ב מתברר שההימנעות מלהוריש את הגויים הביאה לידי ביטוי הנהגה א-להית נסתרת. הוא השאיר את הגויים "לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ ה' " (פס' כב). פירוש המילה 'לנסות' היא לא 'לבדוק' אלא להעמיד אתגר רוחני. ובפרק ג מופיע נימוק נוסף להשארת הגויים בארץ. גם שם המטרה היא "לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל", אבל לא מדובר באתגר רוחני אלא צבאי: "לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה, רַ֥ק אֲשֶׁר־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם" (פס' ב). הצורך להילחם דורש מהעם להתאמץ ולהתגבר. זה לא מאפשר להישאר בקונכייה הפרטית של "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" ודורש מסירות נפש מתמדת למען הכלל. האתגר הזה דורש להעמיד מול העיניים כל הזמן את משמעות הקיום ולא מאפשר לשקוע בצורכי הקיום. אומנם אנו חולמים תמיד על כך ש"תשקוט הארץ ארבעים שנה", אבל המציאות דורשת מאתנו לקבל על עצמנו את ההתמודדות הכרוכה במצב של מלחמה.

מול חצי הכוס המלאה

החברה הישראלית התחשלה במלחמה. היא חשפה את יכולותיה בשדות הקרב השונים. היא פגשה את משמעות קיומה. היא גילתה את החוסן ואת תעצומות הנפש שלה לעמוד במלחמה ממושכת. היא העזה פעם אחר פעם להמרות את פיהם של הגויים - כוח שכפי הנראה נזדקק לו הרבה יותר בעתיד. כל זה לא הלך לאיבוד, והמציאות המאתגרת תחייב אותנו להעצים את כל זה עוד ועוד. בספרי ההיסטוריה של הדורות הבאים עוד ילמדו על התהליכים שאנו עוברים ונעבור, והם יגדלו אותנו.

נסיים בדברי הרש"ר הירש על מלחמת עמלק (שמות יז, יג). הניצחון של יהושע על עמלק היא חלקי. הוא לא השמיד אותו. במקום זה נאמר: "וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ...", כאשר הדבר מאפשר לו להתחזק מחדש לקראת הסבב הבא. על כך כותב הרב הירש: "יהושע רק החליש את עמלק, ורק באחרית הימים יבוא סוף מפלתו. הן גם ישראל טרם הגיע לכלל שלמות. הניגוד של עמלק דרוש לשם חינוך ישראל וטיפוח מהות עצמו, עד שיבוא לכלל שלמות".

יתכן שנזכה לניצחון מלא רק כאשר נדע באמת מי אנחנו, על מה באמת אנו נלחמים ומהי באמת המטרה של קיומנו. הדרך לכך לא פשוטה, אולם "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".