האנטישמיות המשתוללת בעולם, גם כאשר היא עטופה במסווה של ביקורת על מדינת ישראל, היא המשך ישיר לכל הדורות שבהם ניסו אומות העולם לפגוע בנו בכל דרך, פיזית ומילולית.
הניסיונות הללו לא הצליחו בעבר, והם לא ירתיעו אותנו מלהמשיך בדרכנו המוסרית והצודקת, לקרוא בשם ה', ולהילחם על קיומנו, על אחיזתנו בארץ ישראל, ועל מימוש השליחות האלוקית שלנו בעולם.
בפרשת בלק אנו פוגשים דרכים שונות ומשונות שבהן מנסים הגויים לדבר בגנותנו ולפגוע בנו. הדבר מתחיל בשיח בין מואב ומדיין: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" (במדבר כב, ד). טענה זו מעוררת תמיהה, שהרי עם ישראל עבר בסמוך אליהם ולא פגע בהם. כך נצטווינו, שלא לפגוע בעמון ומואב, ולכן חלפנו על פני ארץ מואב, ובכך ניצלו גם המדיינים. הלכנו צפונה עד ארץ סיחון, ורק אז התחלנו במלחמות נגד סיחון ועוג, שני מלכי האמורי. אולם כך דרכן של אומות העולם: להעליל עלילות וליצור מציאות מדומה שבאמצעותה תהיה להן הצדקה לפגוע בנו.
מואב ומדיין מחליטים לפעול ביחד: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל־בִּלְעָם" (שם פס' ז). בלעם פועל בשלל דרכים. להבנת דרכי הפעולה שלו נתבונן בפסוק הפותח את ההכנה לנאומו השלישי, הנאום המכונן שבו נאמר: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (כד, ה). פסוק זה מלווה אותנו מדי בוקר בכניסתנו לבית הכנסת. הפסוק הפותח פרק זה הוא "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים"(כד, א), ובפירושו נחלקו רש"י והרמב"ן.
רש"י מסביר שעד אותו שלב ניסה בלעם לכוון את עצמו לרגע שבו יוכל להתנבא דברים רעים על ישראל. כאשר ראה שהדבר אינו מצליח, ביקש להזכיר את עוונותיהם. תמיד אפשר למצוא חטאים, ובלעם קיווה שבכך יגרום לקב"ה להעניש על ישראל.
לעומת זאת, הרמב"ן מסביר שבלעם כלל לא ניסה בתחילה להתנבא. הוא הבין שנבואה לא תאפשר לו לפגוע בישראל, מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את עמו. לכן ניסה לפעול באמצעות קסמים. "לקראת נחשים" פירושו, לפי זה, פנייה אל דרכי הכישוף והקסם. רק לאחר שנוכח לדעת שגם דרך זו אינה מועילה, פנה אל הנבואה.
כך או כך, הנאום השלישי נמצא במדרגה גבוהה יותר. לפי רש"י, משום שבשתי הפעמים הראשונות הייתה עדיין מעורבת שאיפתו האישית של בלעם, ואילו כאן הנבואה באה כהופעה אלוקית מלאה, עם מעורבות אישית פחותה של בלעם כנביא. לפי הרמב"ן, משום שהניסיונות הקודמים היו חלק ממעשה הכישוף, ואילו כאן מגיע בלעם אל מדרגת הנבואה עצמה.
מתברר שיש דרכים רבות שבהן מנסים לפגוע בישראל באמצעות כוח הדיבור: העלילות והשקרים שהביאו להתכנסות של מדיין ומואב ולפנייה אל בלעם, הקסמים והנחשים, הקללות, הניסיון למצוא את רגעי הכעס של הקב"ה, והזכרת החטאים. אל כל אלו מצטרפת העצה שנתן בלעם לבלק בסוף הפרשה (רש"י כד, יד, על פי הפסוק להלן לא, טז), אשר הביאה לחטא הממשי של עם ישראל בבנות מואב (כה א-ג). מציאות זו של ניסיון שיטתי לפגוע בעם ישראל בכוח הדיבור על סגנונותיו השונים, מלווה את עם ישראל מאז ימי המדבר.
באותם ימים הפך הקדוש ברוך הוא את הקללה לברכה, בלי שעם ישראל היה מודע כלל למתרחש. זוהי דרך ההנהגה בדור המדבר: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד). לאורך שנות הגלות הארוכה והמרה, פגעו בנו אומות העולם פעם אחר פעם בעלילות דם ובשקרים, בהסתה, בגזירות קשות, ובחוקים מגבילים ומפלים. בהסתר הפנים של הגלות, פעמים רבות נפגענו קשות מדיבורים אלו, בפגיעה פיזית וכלכלית, בהתעללויות, ואף במעשי רצח וטבח שעבר עם ישראל בשנות הגלות. גם בדורנו, כאשר אנו עומדים שוב בפתחה של ארץ ישראל, נכנסים אליה ובונים אותה, מפתחים את הכלכלה, המדע והחברה, ונלחמים על קיומנו בסייעתא דשמיא, אנו פוגשים שוב את אומות העולם, מתכנסות ודנות ביניהן, כיצד לפגוע בעם ישראל, וכל זאת תוך הפצת עלילות ושקרים, ותוך הסתה גלויה וסמויה. אנו זקוקים גם היום לדבר ה', שיופיע בעולם ויהפוך לנו את הקללה לברכה.
עם זאת, בדורנו, האחריות מוטלת גם עלינו. כשם שאנו בונים פיזית את הארץ, בעזרת ה', ונלחמים על קיומנו וה' מתהלך בקרב מחננו, כך גם במרחבי ההסברה והייחסים הבין לאומיים, עלינו לדאוג שהעולם יבין שדרכו של עם ישראל היא דרך מוסרית וצודקת. הדבר ייעשה דווקא מתוך דבקות בתורת ישראל, בדרך המיוחדת של עם ישראל ובנחישות להכריע את הקמים עלינו. אין מקום לגמגום ואין מקום להססנות. כאשר קמים נגדנו, אנו פועלים כדברי חז"ל: "הבא להורגך השכם להורגו" (סנהדרין עב, א).
בשעה שהעולם כולו צופה מהצד, ונותן לאסלאם הקיצוני להרים ראש ולסכן את העולם כולו, אנחנו ממשיכים לומר בקול צלול: אסור לעשות איתם הסכמים מתוך עמדת ויתור והשלמה עם קיומו של כוח המבקש להשמיד אותנו, ואת העולם המערבי בכללו. חייבים לעצור אותם עכשיו. חייבים להבין שאי אפשר לחיות בשלווה כאשר לצדך אויב המבקש להשמיד אותך בהזדמנות הראשונה שתהיה לו, ואף אומר זאת בפירוש. לדיבור הזה יש כוח. והעולם כולו חייב לעצור את הדיבור הזה, ולהפעיל כוח.
"פַּלְגֵי־מַיִם לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־ה' עַל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ. (משלי כא, א) אנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שכשם שהפך אז את הקללה לברכה, כך גם היום יטה את לב מנהיגי העולם החופשי להבנה כי האסלאם הקיצוני מסכן את כולם, והסכם אתו יכול להיות רק אם הוא יגנוז את כל תוכניותיו המסכנות את ישראל ואת העולם. תפקידנו, כאור לגויים, לומר זאת בקול רם, ולהתפלל לקב"ה, שהעולם כולו יבוא בעקבותינו.