אין מה לקנא בנתניהו... לא רק תופי מלחמה (שלא נדמו), פריימריז (כן או לא), בחירות לכנסת (מערכה שרק הולכת ומחריפה), משפט הזוי ומייגע (גוזל ממנו שעות וימים), תקשורת עויינת (בן כספית בעיתון זה רק כדוגמא) - עכשיו גם טראמפ הקפריזי על הראש שלו.
"הידיד הגדול ביותר" של ישראל ונתניהו , מסתבר, הוא גם הידיד הגדול ביותר של תורכיה וארדואן. המילים שהרעיף על הסולטן, הם הדבק-העתק של המילים שהרעיף בזמנו על ביבי. וזאת - אחרי המהפך שחל אצלו ביחסו לאיראן. ממצור הדוק, שכלל שלוש נושאות-מטוסים אימתניות, כפסע מהכחדת משטר משמרות המהפכה וחיסול האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם - לפתע "הבנות" עם המשטר הרצחני בטהראן.
מה פלא, שקליבאף וחבר מרעיו שמים את טראמפ ואמריקה לשנינה וללעג?
נקל לשער מה עובר בראשו של נתניהו לנוכח ה"ידיד" הזה, ששרה נתניהו עשתה לו "נעים בגב". במקרה הטוב, כסבור הוא אולי, כי כשם שאכזבו עכשיו, כך הוא "יחזור למוטב", יתהפך בעוד 180 מעלות, אם לא בגלל אישיותו ההפכפכנית, כי אז בגלל היהירות האיראנית, מחרחרת המלחמה ומשקמת צבאה, וצניחת הפופולריות שלו אפילו בקרב הרפובליקנים.
אצלנו מנצלים באופוזיציה את ההתהפכות הזאת, כדי ללעוג על נתניהו. הנה גם אמריקה מתרחקת ממנו ומעגל הבדידות של ישראל מתהדק. אכן, זהו המצב. אבל כלום בהתנהלות ממשלת ישראל נעוצה הסיבה לכך? לא האיבה הגוברת, השנאה לשמה, השכחת פשעי ה-7 באוקטובר, האנטישמיות והאנטי-ישראליות, בלא תלות מי הראש?
הנה עוד נושא במערכת הבחירות שמתחממת והולכת. התלהמות האופוזיציה כלפי מחנה הימין האמיתי והלא-מתחזה. גם בתוככי הליכוד עצמה מהומה ומבולקה סביב השאלה איך מרכיבים את רשימת המועמדים. איני יכול לשכוח את הוויכוחים המרים סביב אותה שאלה בשנים עברו. כן או לא עדה מסדרת, שביעיות, פריימריז (בקרב חברי המרכז או בקרב המתפקדים) וכו'.
הליכוד תמיד בחדשות, לטוב ולרע. התקשורת תמיד מתעסקת במפלגה השורשית והחמה ביותר, ואולי זהו סוד יציבותה. תסיסה ולהט תמיד איפיינו מפלגה זו, ביטאו את מרכזיותה בחיים הפוליטיים. יש לקוות כי גם הפעם תצלח התנועה את מהמורת הוויכוחים והרעשים, ומוסדותיה יגיעו במהרה לעמק השווה.
בעיה אחרת מטרידה פעילים רבים מן השורה. היו לי בעת האחרונה שיחות עם חברים לדרך ולתנועה, כמוני חסרי שאיפות פוליטיות אך דואגים לקראת הבחירות ועוד יותר לקראת הצגת הנבחרת הליכודית. חוששים שמא יתחולל מהפך בבחירות, שיעלה את המרכז-שמאל-שמאל קיצוני לשלטון. מה יהיה אז על יו"ש וההתנחלויות? על המאבק הנחוש בארגוני הטרור ובגרעין האיראני? על ראשי זרועות הביטחון? על חופש העיתונות, במיוחד של ערוץ 14? על האיזון בין שלוש רשויות הדמוקרטיה?
הליכוד עלולה להביא את זה על עצמה ועל המדינה, אם מתפקדיה לא יבינו שהכורח הפעם הוא להציג נבחרת טובה יותר מן ההרכב הנוכחי. על מתפקדי הליכוד, לבחור מועמדים ראויים, מייצגים, מכבדים, ולא להצביע לחברי כנסת מכהנים שדוחים ומרחיקים בוחרים.
נדגיש: בין חברי הכנסת ובין המועמדים ישנם ראויים, אידאולוגים, חרוצים, נקיי כפיים, אולם יהיו בציבור רבים שימנעו מלהצביע לסיעה שכוללת חברי כנסת צעקניים, מתבהמים, קיצוניים, רדודים. כאלה שלא מכבדים את הלוחמים ואת הפצועים ואת המשפחות השכולות. לא מבקרים ותומכים בצפון ובדרום, בישובי הספר על יושביהם החלוצים והאמיצים.
בינתיים עוד איננו יודעים כמה שיריונים יינתנו לראש התנועה שהוא גם ראש הממשלה, כבקשתו. כך או כך גם נתניהו חייב לשריין אך ורק אישים ראויים, מנוסים, ולא סתם "שמות" של כוכבי תקשורת. הוא כבר ניכווה בעבר עם שיריונים לא מוצלחים, בלשון המעטה. האם אפשר לשכוח למשל את חברי הכנסת שהתהפכו על הליכוד?
הסקרים - עם הפערים הגדולים ביניהם - מוכיחים שהליכוד היא מפלגה שיש לה בייס יציב וגדול. אך אין די בקהל הנאמן כדי לשמר בשלטון את הימין הערכי-הממלכתי. לא תקשורת עויינת, לא כשלים פה ושם, לא שיקמה ברסלר ("בבחירות הבאות עלינו לפרק אותם"), ינחילו מפלה לליכוד.
רק רשימה עם מועמדים בלתי ראויים בעליל - שאם לא תיוטב ותרוענן, כל החששות מפני עליית ממשלה חסרת חוט-שדרה לעמוד בלחצים גם מול הג'ינג'י מהבית הלבן והג'ינג'י מ"איכות השלטון", עלולים להתגשם.