שורדת השבי אמילי דמארי התראיינה היום (רביעי) במסגרת "כנס הרצליה" של המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, ובמונולוג נוגע ללב שיתפה בציפיות ובדרישות שלה מהממשלה הבאה.
"הציפיות שלי מהממשלה הבאה היא קודם כל שיתנו לאימהות במדינה הזו את הביטחון הבסיסי", אמרה דמארי מעל הבמה. "שלא נצטרך יותר לפחד ללכת לישון בלילה ולקום בבהלה מכל דפיקה בדלת. לצד זה, אני מצפה שהממשלה תשקיע משאבים עצומים בחינוך, כדי שלא נשכח לעולם את מה שעברנו ומה שקרה לנו כחברה, ושנדע ללמוד מזה לדורות הבאים".
היא הזכירה מאבק אישי שבו היא מעורבת בימים אלה. "יש פה משהו מאד רגיש שאני נלחמת עליו בימים אלו - שלא יפרקו את שכונת הדור הצעיר שממנה נחטפתי, בגלל הסיבות האלה בדיוק. מעבר לסיפור האישי שלי, שאותו אני ארצה ויודעת שאספר שנים קדימה כחלק מהשליחות האישית שלי בחיים, המקום הזה נושא בתוכו ערך עצום.
יש שם מורשת קרב של אנשים גיבורים שנלחמו בגופם, מורשת קרב של משפחות שלמות שאיבדו שם את היקר להן מכל. לכן, הממשלה חייבת לתת דגש עצום על זיכרון, על הנצחה ועל חינוך".
היא ביקשה לדבר גם על חשיבות האחדות. "איך שרדתי וניצחתי אותם? זה מחזיר אותי לאחדות כי אני תמיד אוהבת לדבר על רומי גונן שותפתי לשבי מהיום ה-40. לשמחתי לא הייתי, פרט ל-7 באוקטובר, לבד בשבי - אלא עם חטופים נוספים, והניצחון שלי כל יום היה זה שיש לי מישהו איתי. ידענו שלא משנה כמה רע יהיה - יש לנו אחת את השנייה. זה כל מה שגרם לי לנצח בכל בוקר יחד עם רומי וידעתי שברגע שנצא החוצה - כל השאר בונוס. בסוף, זה בדיוק העניין הזה של אחדות. להסתכל על הטוב. אמנם אני במקום הכי גרוע בחיים שלי אבל אני אעשה שם 'מזמור לתודה', ונעבור עוד ימים וכמה שצריך, כדי לחזור למשפחה שלי ולעורר ולהכניס תקווה לעם שלנו שחווה את הטראומה הכי קשה שיש".