כבכל שנה, בתחילת שלשת השבועות, מתעוררים נביאי החורבן מטעם עצמם ומזהירים מפני "חורבן בית שלישי".
אחד הקלפים החזקים בתיאורית "מדינת ישראל מתמוטטת אם לא תקשיבו לנו" היא "עושק יתום ואלמנה", קרי עוולות חברתיות. אליבא דעתם של אנשי המוסר הדגולים - החברה הישראלית, ובעיקר ראשיה, הם מושחתים עד העצם. כדוגמת שלהי בית ראשון "שריך סוררים כולו רודף שוחד ושלמונים".
"שוחד, מרמה והפרת אמונים" צרחו כאן במשך שנים, טלטלו מדינה שלמה וגררו אותה למערכות בחירות, מהומות פנימיות ובסופו של דבר למלחמה מול אויבים שהריחו חולשה. כעת מתברר, למי שעוד לא הבין, שהכל היה שקר.
מדינת ישראל והחברה הישראלית הן לא מושחתות. רובה של החברה היא הגונה, משלמת מיסים, ומתנהלת בצורה מתוקנת; אין עוד מדינה בעולם עם כל כך הרבה ארגוני עזרה וחסד; ראשי המערכות ברובם, גם בפוליטיקה, הם אנשים טובים שמנסים לעשות את מלאכתם נאמנה.
נכון, היה כאן "שוחד מרמה והפרת אמונים" אבל דווקא של מטיחי האשמה - "שוחד" פסיכולוגי של רצון להרגיש נאור; "מרמה" והנדסת תודעה של דעת הקהל; "והפרת אמונים" של אנשים שהיו אמורים לשמור על הצדק במדינת ישראל.
על ספסל המאשימים שהתבררו כנאשמים יושבת רשימה של שופטים, יועמשי"ם, מפגינים, אנשי תקשורת וקשקשני מקלדת שחשו שהם ירמיהו הנביא שמתריעים בשער מפני עוולות מדומיינות של ראש ממשלה נבחר ופנומנלי.
בקשת מחילה לא נשמע מהם. גם לאחר שיתברר מעבר לכל ספק שאין כלום כי לא היה כלום הם ימשיכו ללהג ולשנוא את אחד מהמנהיגים הגדולים של העם היהודי; מפני שככל שהוא גדול יותר כך מתבררת יותר הקטנות שלהם.
אם מחפשים חשבון נפש בשלשת השבועות על אי-צדק וחוסר מוסר אז בהחלט יש פה קייס. כל מי שהיה שותף לעלילת הדם הזו, הן בפועל, הן בגיבוי והן בהסכמה שבשתיקה, ייתן את הדין בעולם הזה ובעולם הבא.