יש ראיונות שנשארים בגבולות החדשות, ויש כאלה שהופכים למסע. כך נפתחת סדרת הפודקאסטים החדשה של ערוץ 7, כשמול הדר מילר מתיישבת אמילי עמרוסי - עיתונאית, סופרת ומשוררת - לשיחה שנעה בין תחנות חייה, האמונה, הזוגיות והמלחמה, ומגלה צדדים אישיים שלא נשמעו ממנה לעיתים קרובות.
כבר בתחילת השיחה מתארת עמרוסי את השנים האחרונות כמסע ארוך מתוך משבר אל שקט פנימי. "החיים התפרסו אצלי על עשר שנים של זחילה על המרפקים בתוך מנהרות ארוכות מאוד מתחת לאדמה", היא אומרת, ומוסיפה כי רק בשנים האחרונות למדה "לשקם את מערכת היחסים שלי עם השמיים ועם האדמה... ולשקוט".
עמרוסי מספרת כי דווקא הוויתור על סממנים חיצוניים של זהות דתית חיזק את עולמה הרוחני. "ככל שהייתי נראית דוסית, ככה הייתי פחות אלוהית או קרובה לאלוהים", היא אומרת. "אני גם היום שומרת מצוות, אבל אני לא צריכה לשאת שלט חוצות שמספר מי אני. זה מאפשר לי לברוא לעצמי שביל פנימי אל השמיים."
בהמשך השיחה היא חוזרת גם לקריירה הארוכה בתקשורת, ומספרת בכנות על תחושת ההחמצה שליוותה אותה. "עשרים וחמש שנה ניסיתי להיות עיתונאית", היא אומרת. "ובסוף גיליתי שאף פעם לא ראו בי עיתונאית - ראו בי 'ימנית'. אני רציתי להיות ימנית כתחביב, לא כמשלח יד. במקצוע שלי רציתי להיות פשוט מקצועית."
לדבריה, דווקא היציאה מעולם האקטואליה הפכה עבורה לשחרור. "לצאת משם הייתה גאולה", היא משתפת. "הבנתי שיש עוד שמיים מעל הראש, לא רק הכותרות של היום." מתוך התובנה הזו נולד גם הפודקאסט האישי שלה, שבו היא פוגשת אנשים דרך השאלה, "ספר לי על רגע התחתית שלך", מתוך אמונה שדווקא מהמקומות החשוכים ביותר אפשר ללמוד על צמיחה.
אחד הרגעים המטלטלים בשיחה מגיע כאשר עמרוסי מתארת את תחושת הבדידות לאחר גירושיה. היא נזכרת בערב פסח שבו ניסתה להזיז את המקרר לבדה, תלשה בטעות את כבל החשמל ונשארה מול התקלה חסרת אונים. "אני זוכרת את עצמי מחזיקה את הכבל ביד ואומרת: אין לי מושג מה עושים עכשיו. מה סדר הפעולות מכאן?" היא מספרת, ומסבירה כי דווקא הרגע הקטן הזה הפך עבורה לסמל של ההתמודדות כולה.
גם הזוגיות בפרק ב' זוכה להתייחסות מיוחדת. עמרוסי מספרת כי היא ובעלה חיים בשני בתים נפרדים בשל מציאות החיים של ילדיהם, ומגלה כי דווקא המרחק מחזק את הקשר. "אנחנו כבר תשע שנים ביחד, ועדיין כשאני יודעת שאני הולכת לפגוש אותו אני רצה לשים בושם", היא אומרת בחיוך. "זה אומר שהגעגוע נשאר חי."
בחלקה האחרון של השיחה עוברת עמרוסי לדבר על התקופה שמלווה משפחות של לוחמים. כבעלת בן המשרת כלוחם היא מתארת את חוסר האונים של ההורים. "הם מנותקי קשר", היא אומרת. "אפילו את השאלות הכי פשוטות - אם קר לך, אם אכלת, אם אתה מפחד - אי אפשר לשאול. אנחנו, האימהות, נלחמות בעצמנו במלחמה."
את התחושות האישיות היא מרחיבה גם למבט לאומי. "אנחנו כלאום נגענו בתחתית", היא אומרת. "אבל באותו רגע שהאדמה נפתחת מתחת לרגליים, גם השמיים נפתחים מעל הראש. פתאום אלוקים חזר להיות חלק מהשיח של החברה הישראלית."
את השיחה חותמת עמרוסי במסר שמזקק את תפיסת עולמה כיום. "אני רוצה שהמילים שלי יעשו נחת רוח לקדוש ברוך הוא", היא אומרת. ובהמשך מוסיפה משפט שלדבריה מלווה אותה, "ההגדרה הכי יפה שאני מכירה לאהבה היא להסכים שאור יעבור דרכך."