כשם שאנחנו מצפים מההנהגה הרוחנית והציבורית שלנו שתפעל בגדלות ובאחריות, כך מצפה הקדוש ברוך הוא גם מאיתנו - מכל אחד ואחד מעם ישראל - לראות את עצמו אחראי למצב של עם ישראל כולו, ולפעול בגדלות ובאחריות כפי כוחו לחיזוק האומה.

בפתחה של פרשת דברים, מזכיר משה רבנו לעם ישראל את האירועים המרכזיים בארבעים שנות ההליכה במדבר. למעשה, כמעט כל ספר דברים הוא נאום ארוך של משה רבנו לקראת כניסת ישראל לארץ, והסקירה ההיסטורית שבפתיחת הפרשה היא הפתיחה למהלך הספר כולו, שיכלול מצוות חדשות וחזרה על מצוות שכבר נכתבו, דברי חיזוק ודברי מוסר.

במסגרת תיאור אירועי העבר, מגיע משה רבנו אל חטא המרגלים, ולהפתעתנו, תיאור העובדות של משה רבנו כאן שונה מתיאור העובדות שקראנו בפרשת שלח. אם בפרשת שלח נאמר שהקדוש ברוך הוא אמר למשה "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (במדבר יג, ב), כאן אומר משה: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" (דברים א, כב). אתם באתם, אתם ביקשתם את המרגלים האלה. יתרה מזאת, מפרשת שלח עולה בבירור שהמרגלים דיברו נגד הארץ, ואילו כאן מסכם משה את האירוע ואומר שהם דווקא הודו שהארץ טובה: "וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקינו נֹתֵן לָנוּ" (דברים א, כה). רק לאחר מכן נזכר חסרון הרצון של העם, כפי שכתוב: "וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אלוקיכם. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ..." (דברים א, כו-כז).

מדוע משה רבנו משנה את תיאור העובדות שקראנו בחומש במדבר? מעבר לכך, מדוע משה מדבר אל עם ישראל בגוף שני - "ותקרבון", "ותאמרו" - והרי אין אלו אותם האנשים? הדור ההוא סיים את דרכו במדבר, לאחר שהקדוש ברוך הוא גזר שדור המרגלים יוחלף, וזהו כבר הדור הבא שעומד להיכנס לארץ. מדוע הוא מטיח בהם "אתם ואתם" בשעה שמדובר בכלל באבותיהם?

המפרשים מתייחסים לשאלת השינוי בפרטים בין שני הסיפורים. הרמב"ן והספורנו מיישבים את הדברים מבחינה טכנית: העם רצה לשלוח מרגלים באופן כללי, והקדוש ברוך הוא בחר מי יהיו השלוחים; המרגלים אכן הודו שהארץ טובה בפירותיה, אלא שעם ישראל נבהל כששמע מהם שהארץ מסוכנת מבחינת האויב השוכן בה.

אולם מעבר ליישוב הטכני, ברור שמשה רבנו בחר להדגיש פרטים מסוימים. הבחירה של משה רבנו לפנות אל העם בגוף שני, היא תביעה מוסרית: האחריות מוטלת עליכם! הקב"ה החליף את הדור, לא כדי שיקום כאן דור חדש שלא אכפת לו ממה שקרה בעבר, אלא כדי שיקום כאן דור שיודע לקחת אחריות, לתקן את חטאי העבר, ולהילחם על הארץ. זהו המסר שלו לדור שעומד להיכנס לארץ: דור האבות שלכם החליט לבכות בכייה של חינם, וכתוצאה מכך נקבעה לנו בכייה לדורות עד לחורבן הבית. אתם צריכים לקחת אחריות. אתם צריכים להבין שעם ישראל היה שותף מלא ברעיון של המרגלים, ושהעם הוא שהחליט לקבל את דעת עשרת המרגלים המפחדים והמחלישים, ולא את דעתם של יהושע וכלב שקראו במבט אמוני של חזון: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל), וכן "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז). אם לא נתייחס אל עצמנו כנושאים באחריות למהלך של עם ישראל במדבר, לא נוכל לבנות את השלב הבא ולהיכנס לארץ.

הבחירה הזאת של העם מוצפת על ידי משה רבנו בפתח ספר דברים כדברי מוסר. ספר שמכין את הקרקע לכניסה לארץ חייב לחנך לכך שדור הכניסה לארץ צריך לקחת אחריות - העם בכללו, וכל אחד ואחד מאיתנו.

הקריאה הזו מלווה אותנו גם היום. לעיתים קרובות קיימת תחושה שהמנהיגים לבדם צריכים לשאת באחריות, אך האחריות היא של כולנו. כולנו היינו כאן בשעה שבה פרצה המערכה הקשה הזו, וכולנו בצורה כזו או אחרת היינו שותפים לקונספציה הקשה שאומרת: "העיקר שיש שקט עכשיו, אז אפשר להירגע". וזו היתה טעות קשה של כולנו, של המנהיגים ושל העם כולו. ואנחנו מתקנים אותה היום. כולנו, החיילים הגיבורים, העם כולו המתגייס למאמץ הלאומי, וגם המנהיגים. אנו צריכים להכריע את האויבים שלנו שעומדים מסביבנו ומצהירים בגלוי שהם רוצים לפגוע בנו; צריך רק להקשיב להם, ולא לעבור לסדר היום.

העמידה האיתנה שלנו, והעמדה המוסרית שלנו בתוך העם - לכל אחד יש בהן חלק. כל אחד יכול לקחת אחריות על הדברים שחשובים לעם הזה מבחינה ערכית, כדי להתקדם אל השלב הבא בבנייתה של מדינת ישראל והחברה הישראלית. האחריות מוטלת על כולנו. אנו קוראים את פרשת דברים ואת הפטרת "חזון" לקראת תשעה באב, ומבינים שכדי לבנות את העם הזה באהבת חינם, מתוך אחדות ואחריות, לכל אחד ואחד מאיתנו יש מה לעשות במרחב שלו כפי כוחו, והקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו, יזכנו במהרה לבניין בית המקדש, וצום החמישי יהפוך לנו לששון ולשמחה.