עיני העולם נשואות אל משחק גמר המונדיאל שיתקיים היום (ראשון) בין ספרד לארגנטינה, ועם הרב חגי לונדין, מראשי ישיבת ההסדר בחולון, ראש בית המדרש באקדמית אונו, תהינו אם ניתן להפיק כמה תובנות ולקחים ממשחק הכדורגל ואולי גם מהמונדיאל עצמו, אך כבר בפתח השיחה אתו מסכם הרב לונדין את עמדתו וקובע במילה אחת 'לא'.
לקביעתו זו מוסיף הרב לונדין כי "זו בעיה, אבל שאלו יהיו בעיותינו...". מכאן מרחיב הרב לונדין ומסביר: "יש לנו נטייה, בעיקר כאנשים דתיים שלמדו את תורת הרב קוק, לחלץ מכל תופעה את מה שמוגדר כניצוצות הקודש ואז זה הופך להיות דברים מגוחכים. לא מכל דבר במציאות צריך להסביר איזה מהלך עליון שהקב"ה מוביל. לפעמים יש גם דברים שהם שטויות, מזיקות יותר ומזיקות פחות, אבל לא צריך לעשות אידיאליזציה למשהו שאין בו אידיאל מלכתחילה".
את טירוף המונדיאל מגדיר הרב לונדין כדת הגדולה כיום בעולם, דת שבה שני מיליארד מאמינים שעוסקים במה שאין לו ערך מצד עצמו. "יש חשיבות לספורט מבחינת הבריאות, אבל להעצים את נושא פיתוח הגוף בצורות המקצועיות, זה לא רוח היהדות. הממד הרוחני הוא שאמור להיות מרכז חיי האדם. יש מקום לגוף אבל כאמצעי ולא כמשהו מצד עצמו".
נקודה נוספת שאליה מתייחס הרב לונדין היא התחרותיות שבספורט המקצועני. מציאת האושר הספורטיבי באלמנט הניצחון וההכרעה על הזולת נובע, אומר הרב לונדין, מהתרבות היוונית שהמציאה גם את האולימפיאדה מתוך תפיסה אלילית של תרבות הרואה באלים כמתגוששים זה עם זה ומנסים להכריע זה את זה, ורק הכרעה שכזו היא שמניבה תחושה טובה. מול גישה זו התפיסה היהודית היא אחדותית ברובד העמוק שלה.
לעומת זאת משחק ספורטיבי בחוג המשפחה, כאשר האלמנט התחרותי לא נלקח באופן קשה מדי, יכול להיות אירוע חיובי עם חשיבות משלו, מה שאין כן בתחרותיות שבספורט המקצועני.
"הדבר השלישי הוא שהספורט התחרותי המקצועי והממוסד הפך בתרבות המערבית לתחליף לדת. אנשים נמצאים מאחורי משהו שאין לו ערך אמיתי. מדובר הרי במשהו שיסודו בדמיון עם חוקים שרירותיים שקבעו שכדור ברשת זה טוב ומחוץ לה זה רע, וסביב זה אנשים בונים את המתח, הפחד, השמחה והחלומות שלהם. זה מוביל אנשים לבזבז אנרגיות מחייהם על דברים ללא פרופורציות למה שהם באמת", אומר הרב לונדין ומוסיף כי מי שאושרו תלוי בניצחונה או הפסדה של קבוצה כזו או אחרת, יהיה בסופו של דבר אדם שאושרו תלוי ברכישת רכב כזה או אחר. "יהודי ובכלל בן אנוש אמור למצוא את השמחה לחייו בדברים ערכיים ומשמעותיים".
על כל זאת מוסיף הרב לונדין ומסביר את המשך תשובתו ברוח 'שאלה יהיו בעיותינו'. הרב לונדין מזכיר כי לא מדובר באירוע שכרוך באיסור הלכתי, וכשאיסור הלכתי אינו חלק מהאירוע הרי שהדברים תלויים בחינוך אישי. "זה לא שמישהו שואל אותנו... אבל אם בן נוער שואל מה עדיף, להשתעמם או לעשות דברים אסורים, או לנקות את הראש מול משחק, נגיד לו בסדר, זרום עם זה", אומר הרב ומוסיף כי לאחר זאת ניתן להוסיף כעת את המאבק בין ארגנטינה, ידידתנו, לספרד האנטישמית וכו'... "על כך אפשר לומר 'הנח להם לישראל'".
את המאמצים למצוא ערכים הגלומים בעולם הכדורגל ולהאדיר אותם באירועים שכאלה, מגדיר הרב לונדין כפתטיים, וכדי להבין עד לאן הדברים מגיעים מספר הרב לונדין על שאלה הלכתית שהגיעה אליו מאתר אינטרנט כלשהו שביקש התייחסות לטענה לפיה כאשר יושבת קבוצה של חברים וצופה במונדיאל הרי שהם מפצחים יחד גרעינים ומיני פיצוחים, מברכים ובכך מגיעים למאה ברכות ביום... "הם רצו שאכתוב על זה מאמר... אמרתי להם, מה אתם חושבים שרבנים הם ליצנים?".
"מונדיאל לא אסור הלכתית, אבל בואו נשאיר את זה ברמה הזו. זה משהו שנועד לנקות את הראש ולא מעבר לכך. זה שאנשים לוקחים את זה קשה לחיים שלהם זה לא בריא לאישיות, מעבר לכך שנוספים לזה גם דברים בעייתיים שמהם אפשר להתחמק. אם זה עוזר לגבש את הילדים אפשר לזרום עם זה אבל לא מעבר לכך", אומר הרב לונדין.
לסיום מעיר הרב לונדין כי "לאף אחד משני מיליארד הצופים שיצפו לא אכפת ממה שאני אומר והם יצפו, אבל אני מקווה שמי שישמע את הדברים, מן הסתם אנשים מהציבור הדתי, יכניס את הדברים לפרופורציה. יידעו שהם רואים מונדיאל אבל לא מייחסים לזה משהו שהוא מעבר למה שזה. זה יעזור להם לבנות בנייה אישיותית גם בנושאים אחרים בחיים. כשמייצרים מסך עשן של אידיאליזציה זה לא מאפשר לאדם להתקדם".