איש התקשורת הוותיק חיים יבין, מהדמויות המזוהות ביותר עם הטלוויזיה הישראלית ומי שכונה במשך שנים "מר טלוויזיה", הלך לעולמו.
"בצער עמוק אנו נפרדים מבעלי, אבא, סבא, שהגיע לשיבה טובה", כתבו בני משפחתו. הלווייתו תתקיים בבית העלמין גבעת השלושה ביום שישי בשעה 11:00.
הוא הותיר אחריו את אשתו יוספה, בניו יונתן, מייקי וחגי, נכדים ונכדות. בתו דפנה יבין-רכס, שהייתה פרקליטה ומנהלת בית ספר יסודי נפטרה ממחלה קשה באוקטובר 2025 בגיל 54.
יבין הותיר אחריו מורשת מקצועית שנפרשה על פני יותר מחמישה עשורים, שבמהלכם היה לאחד הקולות והפנים המוכרים ביותר בשידור הציבורי בישראל.
יבין נולד בשנת 1932 בגרמניה בשם היינץ קלוגר. בשנת 1933, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. את דרכו המקצועית החל בקול ישראל, ובשנות ה-60 נמנה עם דור המייסדים של הטלוויזיה הישראלית, שהחלה את שידוריה בשנת 1968.
במשך יותר משלושה עשורים הגיש את מהדורת "מבט לחדשות". קולו וסגנונו הייחודי ליוו את הציבור הישראלי ברבים מהרגעים המכוננים בתולדות המדינה - ממלחמות ומבצעים צבאיים ועד מערכות בחירות ואירועים מדיניים.
הרגע המזוהה ביותר עם יבין נרשם בליל המהפך בשנת 1977. לאחר פרסום תוצאות הבחירות הכריז בשידור את המשפט שנחרת בזיכרון הלאומי: "מהפך" - מילה אחת שסימלה את עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון לאחר עשרות שנות שלטון מפא"י, והפכה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הפוליטית של ישראל.
בשנותיו המאוחרות הרחיב את עיסוקו מעבר להגשת חדשות. הוא הנחה תוכניות אקטואליה, ערך סדרות תיעודיות ובהן הסדרה "ארץ המתנחלים", שעוררה דיון ציבורי רחב בשל ביקורתו על מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
לאורך השנים לא הסתיר את עמדותיו הפוליטיות, ולעיתים עורר מחלוקת, אך גם מבקריו הכירו במעמדו כאחד מאנשי התקשורת המשפיעים בתולדות המדינה.
בשנת 1997 הוענק ליבין פרס ישראל לתקשורת, כהוקרה על תרומתו ארוכת השנים לעיצוב פני השידור הציבורי ולעיתונות בישראל. בשנים האחרונות מיעט להופיע בציבור בעקבות מצבו הבריאותי, אך שמו נותר מזוהה יותר מכל עם ראשית ימי הטלוויזיה הישראלית ועם דור המגישים שהפכו למוסד לאומי.
פטירתו מסמלת את סיומו של עידן בתקשורת הישראלית. דורות של ישראלים גדלו על שידוריו, וקולו ליווה את המדינה ברגעי משבר, מלחמה, שמחה והכרעות היסטוריות.
נשיא המדינה יצחק הרצוג הביע צער על פטירתו של יבין, "במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית. מיכל ואני שולחים תנחומים מעומק הלב לרעייתו יוספה, לילדיו ומשפחתו, לחבריו, לעמיתיו הרבים ולכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".