עבר קציר, כלה קיץ, יצא תשעה באב - ובית המקדש עדיין אינו בנוי. אז בשביל מה התחננו? בשביל מה צמנו?
בפרשת ואתחנן מתחנן משה רבנו להיכנס לארץ ישראל, "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" - ולא נכנס; אז למה הועילו התחנונים?
לפני עשרים ואחת שנים התחננו לפני ה' שלא יהיה גירוש מגוש קטיף - והגירוש התרחש; אז בשביל מה התפללנו?
היו לנו כל כך הרבה חלומות לשנה הזו, כל כך הרבה משאלות שהתחננו בשבילם - שלא התגשמו; אז בשביל מה להתחנן?
המלה תחנונים נגזרת מהמילה חן. מציאת חן היא מציאת נקודה אהובה בדבר מסוים. למצוא חן פירושו למצוא את הנקודה שאני אוהב בדבר. "חן אישה על בעלה" - גם אם אחרים אינם מזהים את היופי, בני הזוג מוצאים חן אחד בעיני השני.
משה רבנו רצה למצוא חן בעיני ה' ולהיכנס לארץ ישראל. בקשתו לא נענתה, אבל תפילתו של משה רבנו הועילה בעצם מציאת החן; תחנוניו להיכנס לארץ גילו את השייכות הגדולה שלו אליה, ורוחו מלווה אותנו בארץ ישראל לנצח נצחים.
גם בגירוש גוש קטיף שום תפילה ושום דמעה לא הלכו לשווא. המציאות הלכה ונבנתה בצורה מפותלת גם מתוך הגירוש (נקודה למחשבה: אם לא היה הגירוש גם מן הסתם לא היה השביעי באוקטובר ואז מן הסתם מדינת ישראל לא הייתה מוצאת את העוז וההזדמנות להילחם באיראן). וגוש קטיף עוד יבנה בפועל. זה לא כל כך רחוק כמו שזה נשמע.
המילה חן מתכתבת עם המילה נחמה. הנחמה שלנו היא שלמרות שאין לנו בית מקדש אנו מתקדמים משנה לשנה.
למרות שלא כל החלומות שלנו התגשמו השנה - הם יתגשמו בשנים הבאות בזכות השאיפות שלנו השנה. מדינת ישראל פורחת; עם ישראל שב לארצו; הציבור היהודי הולך ושב אל המסורת יותר ויותר. תשעה באב של השנה הבאה יהיה משמעותי יותר מאשר תשעה באב של שנה זו; כפי שתשעה באב של שנה זו היה משמעותי יותר מתשעה באב של שנה שעברה. כך נראית נחמה.