בעוד אנו נערכים לסבב שלישי במלחמה עם איראן, וכאשר מערכת הבחירות מתלהטת מיום ליום, איום חמור לא פחות צץ באופק: מלחמת אזרחים, או מלחמת אחים.
ההיסטוריה היהודית כבר ידעה מצב כזה שהמיט על עמנו כיליון לאומי, אובדן החרות והעצמאות, אלא שגם אחרי 78 שנות עצמאות של הבית השלישי, איננו לומדים מאותה היסטוריה עגומה.
"ישראל אינה מצויה בעת הנוכחית במסלול בלתי נמנע להתפרצות מלחמת אזרחים, אך גם אינה חסינה מפני כך" - קןבעים שני גמלאי השב"כ, חיים מנור ואבי מושבי, במאמר רב חשיבות שפירסמו בגיליון החדש של ביטאון המל"מ (המרכז למורשת המודיעין), "מבטמל'מ".
כתב-העת הזה, המוקדש לענייני מודיעין וביטחון, מופץ אך ורק בקרב חברי העמותה, גימלאי קהילת המודיעין - המוסד, השב"כ, אמ"ן, נתיב - עשיר במחקרים ובעדויות, לעתים מעוררי צמרמורת והשתאות, מזכירי נשכחות. בקוראך את הביטאון הזה, אינך יכול שלא לתמוה: הרי יש פה מידע רב שהאויב יכול לעשות בו שימוש וללמוד על האופי הישראלי בהתנהלותנו מולו.
עם זאת, אפשר לסמוך על אנשי הסוד שלנו ועל הצנזורה, שיודעים מה מותר ומה אסור בחשיפה לציבור.
למשל, ד"ר עמרם אהרוני משכיל אותנו בנושא יחסי ראשי שב"כ וראשי ממשלה, שכבר היו בעבר התנגשויות כמו בין נתניהו ורונן בר, במיוחד בתקופת ראשי הממשלות בן-גוריון ואשכול מול איסר הראל.
חלק נכבד מהגיליון מוקדש לעימותי העבר והעתיד מול איראן, לכשל המודיעיני ב-7 באוקטובר, וגם מתריע מפני הסכנה שמתעצמת בקו התפר בשרון: "גם המפגע הבודד וגם תשתיות מסוגלות להוציא אל הפועל תרחיש של פשיטה, שתפקידנו לוודא שהן לא יתקיימו. מחויבותנו לתת התרעה בזמן. אם טול-כרם מתעוררת מבלי שנשים לב, זה פוטנציאל להבערת הגזרה כולו". אחרי הפיגועים הרצחניים בסוף השבוע, הדברים מתחדדים עוד יותר.
חשיבות מיוחדת יש למאמר החותם את הגיליון - אזהרתם של שני הכותבים מפני מלחמת אזרחים מתקרבת. שהרי הציבור, וליתר דיוק ראשי הציבור משתי הקצוות, אינם ערים דיים לאסון שהם מובילים את המדינה אליו. קיטוב פוליטי חריף, ירידת אמון במוסדות המדינה, שיח דה-לגיטימציה של 'הם' ו'אנחנו', ואף אירועי אלימות נקודתיים - מקרבים סכנה זו לפתחנו.
"האם החלום הציוני, שהתממש אחרי אלפיים שנות גלות, יגוז? האם יהיה זה סופו של הבית השלישי?" - שואלים מנור ומושבי בדאגה מוצדקת.
השאלה אינה נותרת בחלל האוויר. השניים מציעים "מנגנוני בלימה אפשריים", שנחלקים בין הדרג המדיני, מערכת המשפט, המשטרה, השב"כ, מערכת החינוך, התקשורת, וכמובן - נשיא המדינה. יתכן שיצחק הרצוג קרא מאמר זה בטרם יצא בפומבי באמירה חמורה, המבקשת להרגיע את הצדדים הניצים והמקצינים במערכת הבחירות.
"השאלה האמיתית - קובעים מחברי המאמר - אינה רק האם זה יקרה, אלא האם המערכת יכולה, בנויה ומעוניינת להקדים תרופה למכה". הם מזכירים, שהחוק בישראל איננו ערוך להתמודד עם סכנת מלחמת אחים. המחוקקים לא העלו על דעתם מצב כזה כאפשרי בישראל, אולם המציאות עלולה לטפוח על פנינו בעניין קריטי זה.
אין זה מדויק. שהרי גם בישראל היינו כבר פעמים מספר על סיפה של מלחמת אזרחים, באירועים כגון פרשת "אלטלנה", רצח אמיל גרינצווייג, רצח ראש הממשלה רבין, ועוד.
לדאבוננו, אין לנו מנהיגי מפלגות ממלכתיים ואחראים כמנחם בגין ע"ה, אשר כמפקד האצ"ל היה על סיפונה של "אלטלנה" המופגזת מן החוף וזעק: "מלחמת אחים לעולם לא!", ואשר כראש הממשלה הינחה את השב"כ, לאחר רצח איש "שלום עכשיו", לעשות כל מאמץ ללכוד את משליך הרימון, כי "מלחמות אחים בין יהודים ליהודים זה חורבן בית שלישי".
אכן, בהיעדר אחריות לאומית במיוחד לקצוות הפוליטיים מימין ומשמאל, יש תפקיד חשוב במיוחד לשב"כ תחת פיקודו של דוד זיני, להיות עירני יותר מתמיד בשלושת החודשים הקרובים, על המתרחש בזירה הפנימית. לסכל כל ניסיון לשיבוש הסדר הציבורי, עד כדי מעשה רצח שיביא על עם ישראל את הגדול באסונותיו.
המאמר בביטאון המל"מ הוא קריאת השכמה לכולנו. יש להפיצו ברבים. לא מאיראן ולא מהפרוקסים שלה יש לחשוש לעצם קיומנו, כי אם מהאויב מבית. קוראים לו - שנאה עצמית הדדית, חסרת מעצורים.