הרב רועי אמגר, קראתי את מאמרך. אני מסכים עם חלק מהביקורת שלך, אך סבור שהיא מחמיצה את ההקשר שבו פעלה המפלגה בארבע השנים האחרונות.
אתה כותב שמפלגה דתית צריכה לבטא את כלל עולמה של הציונות הדתית, ולא להסתפק בהישג אחד. יש אמת בדבריך. יש תחומים שעדיין ממתינים לטיפול משמעותי: מינוי רבני ערים, חיזוק שירותי הדת, מערכת החינוך, הזהות היהודית וסוגיות חברתיות נוספות. עוד רבה הדרך, ויש עוד הרבה עבודה.
אולם במקביל אתה מציין שחזרת מסבב רביעי או חמישי של לחימה. כאן בדיוק נמצאת התשובה.
אי אפשר לבחון את פעילותה של המפלגה תוך התעלמות מהמלחמה. בוא נדמיין מציאות אחרת: היינו ממנים עוד רבני ערים, מקדמים רפורמות בחינוך ובשירותי הדת, אך מסיימים את המלחמה בנסיגה מעזה, מוותרים על ציר פילדלפי, מגיבים ברפיון לחיזבאללה ונמנעים מיציאה למערכה מול איראן. האם מישהו היה רואה בכך הצלחה?
האירוע הביטחוני והאסטרטגי שעמו התמודדה מדינת ישראל היה חסר תקדים. הוא דרש השקעת זמן, משאבים והנהגה כמעט בלתי פוסקת. רק לאחר שמבינים את גודל המשימה הזו אפשר לשפוט באופן הוגן גם את מה שטרם הושלם.
ומכאן גם המבט קדימה.
במקום להתייאש מהמפלגה או להרחיק ממנה מצביעים, אני מציע להצטרף ולהשפיע מבפנים. גם אני מתמודד מתוך רצון להרחיב את סדר היום של הציונות הדתית, להביא את קולם של הגרעינים המשימתיים, של ערי הצפון והפריפריה, ולקדם את תחום הדתות, את מינוי רבני הערים ואת שירותי הדת למען כלל אזרחי ישראל.
לפני שמפנים מצביעים מהמפלגה, ראוי לשאול בכנות: לאן בדיוק הם ילכו? כיום אין מפלגה דתית אחרת שמציבה את הנושאים הללו במרכז סדר יומה.
חז"ל אמרו: "סוף מעשה במחשבה תחילה". כעת, כשהאתגרים הביטחוניים המרכזיים מאחורינו, הגיע הזמן להרחיב את העשייה גם לשאר התחומים החשובים לציונות הדתית, לא מבחוץ, אלא מתוך שותפות והשפעה.
הכותב הוא ראש הגרעין התורני הדר, רב קהילת ארץ חיפה ומועמד ברשימת הציונות הדתית