כל מי שפועל עם הקדוש ברוך הוא בחיזוקו של עם ישראל, של ארץ ישראל או של תורת ישראל, הוא שותף עם הקדוש ברוך הוא במימוש הייעוד של עם ישראל ושל העולם כולו.
בפרשת השבוע הקדוש ברוך הוא מסביר לעם ישראל כי הכניסה לארץ ישראל והניצחון במלחמה אינם בזכות צדקתו של עם ישראל בלבד: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם" (דברים ט, ה).
הקדוש ברוך הוא מבהיר כי הדבר מבוסס על רשעת הגויים, המחייבת את סיום שהותם בארץ הקודש, ועל ההבטחה האלוקית: "לְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (שם). הקדוש ברוך הוא נשבע לאבות שעם ישראל יכנס לארץ, ושבועתו תתקיים. מובן שאין הכוונה שהשבועה היא עניין טכני שהקדוש ברוך מחויב לו. הכוונה היא שיש כאן תהליך אלוקי, מתוכנן מראש, שבא לידי ביטוי בשבועה לאבותינו, ומתממש עכשיו, בדור העתיד להיכנס לארץ.
מכאן ועד סוף הפרק התורה מפרטת כמה וכמה מחטאי עם ישראל במדבר, כהוכחה לכך שלא מתוך צדיקותו של עם ישראל זוכה הדור הזה להיכנס לארץ, אלא מתוך ההבטחה האלוקית, התהליך שהקב"ה מניע בעולם, וייעודו של עם ישראל, הגדולים משאלת מצבו הספציפי של הדור.
הרב קוק זצ"ל מבאר באיגרת תקנ"ה, על סמך הפסוק הזה ומקורות נוספים, את היחס בין הבחירה לסגולה. הבחירה היא המרחב שבו אנו בוחרים לקיים את המצוות, ובזכות זו אנו זוכים לשכר בעולם הזה ובעולם הבא, ולהצלחה באתגרים העומדים בפנינו. לעומת זאת, הסגולה היא ההגדרה המהותית שלנו כבניו של הקב"ה, המיועדים להקים בארץ ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש, שתהיה אור לגויים: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא), ובכך להוציא מהכוח אל הפועל את ייעודו של העולם כולו. כפי שהקב"ה הציב במקומם את השמש ואת הירח, "וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק־נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר" (תהלים קמח, ו), כך ברא הקב"ה את עם ישראל וקבע את ייעודו בעולם. כפי שבן מלך הוא קודם כל בנו של המלך, כעובדה נתונה שאינה ניתנת לשינוי, ורק מתוך כך הוא ממשיך דרכו, והוא ימשיך להיות בנו של המלך גם אם בתקופה מסוימת הוא לא יתנהג כבן מלך, כך גם עם ישראל, הוא קודם כל עם ה', והוא ממשיך לשאת על גבו את ייעודו הגדול, גם בתקופות שחלקים מן העם אינם בוחרים יום יום בקיום המצוות.
בדורות שחיו בגלות, מסביר מרן הראי"ה קוק זצ"ל, הסגולה התגלתה בעם ישראל רק לפי הבחירה. מי שבוחר לקיים מצוות, פועל למען עם ישראל. ומי שעוזב את התורה והמצוות, ח"ו, הופך גם להיות מהמלשינים והמינים, ופועל נגד עם ישראל. אך ישנם דורות, וכך אופיו של דור הכניסה לארץ, שבהם הצד הסגולי בולט יותר, ואין הוא תלוי בצד של הבחירה. כאשר אנו רואים יהודים הפועלים לחיזוק עם ישראל, מדינת ישראל והציונות, הרי הם שותפים בתהליך שהקדוש ברוך הוא מוביל בעולם, והם מחזקים את שם ישראל בעולם. מתוך כך אין לראותם רק דרך המבט הבוחן את היקף המצוות שהם מקיימים, אלא לבחון את המגמה הכוללת: כולנו חלק מעם הסגולה וכולנו שותפים בבניין. איננו יכולים להתייחס אליהם כ"מינים ומלשינים" הפועלים נגד עם ישראל, אלא כשותפים לדרך, על אף ההבדלים בהשקפה ועל אף המחלוקות בשאלות המעשיות.
כך מסביר הרב קוק (שם) גם את דברי חז"ל, שאף אם תמה זכות אבות, ברית אבות לא תמה (שבת נה ע"א, ובדברי התוס' שם ד"ה ושמואל). ההבטחה האלוקית נוכחת ופועלת, כי היא פשוט לא יכולה להיגמר, מפני שהיא מבטאת את התכנית האלוקית להופעת דבר ה' בעולם.
הרמב"ן על הפסוק שהבאנו לעיל, עומד על הסתירה לכאורה בין הפסוק שלנו, הקובע כי לא בצדקתנו הקב"ה מכניס אותנו לארץ, אל הכתוב בפרשה הקודמת, "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם... כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם" (דברים ז, ז). והרי, שואל הרמב"ן, הקב"ה אוהב את מי שעושה טוב, ואינו אוהב את מי שעושה רע בעולם. ואם כך, מדוע אצלנו נאמר שהכניסה לארץ אינה בזכות צדקתנו? תשובתו היא שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל בכללותו מצד עצם מהותו. הדור הספציפי אמנם חטא, אך האהבה היסודית של הקב"ה אלינו קיימת תמיד. דברים אלו של הרמב"ן מחזקים מאד את המהלך של מרן הרב קוק זצ"ל, כי האהבה היסודית של הקב"ה לעם ישראל שייכת לקומת הסגולה, והיא אינה תלויה במעשיו של דור זה או אחר. ואדרבא, בדור של הכניסה לארץ, הנדרש לפעול בדרכים מעשיות ולעמוד איתן אל מול הגויים, אפשר שתבוא הסגולה לידי ביטוי גם כשהבחירה בקיום המצוות נחלשת.
בימים אלו, בעיצומה של מלחמה ממושכת שבה התגייס העם כולו להצלת ישראל מיד צר, וכן לחיזוק המרחב האזרחי, אנו עומדים בפתחה של מערכת בחירות. הנטייה הטבעית בתקופת בחירות היא לחדד את נקודות המחלוקת בין המפלגות השונות, ולהדגיש את ההבדלים בין הפלגים בעם. אך אנו נדרשים להתעלות מעל מבט טכני זה, ולזכור כל הזמן, שכל מי שפועל לחיזוק עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, בדרך שבה הוא רואה לנכון לעשות זאת, מבטא את סגולת ישראל הטבועה בו, והוא אח ושותף שלנו בתהליך תחיית ישראל.
מתוך כך אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, מכוח אהבתו אותנו כאמור בפרשה הקודמת, מכוח רשעתם של הגויים שסביבנו, מכוח ברית אבות, וגם מכוח הזכויות שלנו, במסירות הנפש של האומה מיום פרוץ המלחמה ועד היום, ובמבט המאחד של האומה כולה, שימשיך את התהליך העמוק שבו אנו נמצאים, עד לניצחון השלם במלחמה הזאת, ועד לגאולה השלמה במהרה בימינו.