הרב בניה מינצר, ר"מ סדר ערב בישיבת הר עציון, קורא לשנות את היחס לרווקים בעולם הישיבות ובמסגרות התורניות.
את דבריו פתח בהתייחסות לתקופת "בן הזמנים" ולשיח סביב ט"ו באב, וכתב כי לאחר ש"האבק של יום השידוכים קצת שוקע", יש להעלות לדיון את היחס לרווקים.
הרב מינצר מוסיף: "הדבר הכי גרוע שנשאר לנו מהישיבות באירופה הוא בין הזמנים", כפי שאמר לו אחד מרבותיו, אך הוא מבקש להוסיף סוגיה נוספת.
"אנחנו חייבים לשנות את ההפרדה הגסה שבין אברכים ובחורים, ולהפסיק לדחוק את הרווקים לפינה", כתב, והוסיף כי הוא מעלה את הדברים משום שהיחס הזה "לא רק פוגע באנשים, אלא גם בגדילת התורה".
הרב מינצר טוען כי בעולם הישיבות רווק, "ולא משנה כמה הוא גדול בתורה", אינו מתמנה למשרות תורניות שונות, ובהן הרבצת תורה, דיינות ורבנות קהילה. מעבר לקושי להתפרנס ממשרה תורנית, גם עצם יכולתו להמשיך ללמוד ולגדול בתורה מוגבלת וקשה במיוחד.
בהמשך מתאר הרב מינצר את מציאות חייהם של רווקים מבוגרים בעולם הישיבות. היחס החברתי אליהם נותר כאל "בחור בשיעור ב'", ולעיתים גם תנאי המגורים שלהם בישיבה נותרים צפופים, אף כאשר הגיעו לגיל 30, בעוד שמעמדם התורני זוכה לפחות כבוד רק משום שאינם נשואים.
עוד הוא טוען כי גם שערי ההתפתחות התורנית כמעט חסומים בפני רווקים. מסגרות הכולל מיועדות בעיקר לאברכים, וגם כאשר רווק מתקבל אליהן, לעיתים מודגש כי הדבר נעשה "לפנים משורת הדין", והוא עשוי לקבל מלגה חלקית בלבד, שאינה מאפשרת קיום בסיסי.
הרב מינצר מסביר כי לצד הקשיים שממילא מלווים את חיי הרווקות המבוגרת בחברה הדתית לאומית, ובפרט בחברה התורנית שבה נהוג להינשא בגיל צעיר, נוספים גם חסמים בתחום התעסוקה וההתקדמות התורנית. "זה אפילו לא לזרות מלח על הפצעים, לפעמים זה פשוט לועג לרש", כתב.
עם זאת, הרב מינצר מדגיש כי אינו חולק על החשיבות שרב יהיה גם דמות קהילתית וכי קהילות בנויות ממשפחות. גם ר"מ בישיבה צריך להיות דמות חינוכית ומודל לחיקוי, ויש משמעות עליונה ל"בית חם", והוא מוסיף כי ברור לו שהמצב הקיים אינו נובע מכוונה רעה אלא מאינרציה שיש לה גם היגיון מסוים.
לצד זאת, הוא סבור כי היחס הכולל אינו מאוזן. לדבריו, יש לפעול לכך שהכבוד וההערכה לתלמידי חכמים, כמו גם הקצאת המשאבים להתפתחותם, יופנו הן לרווקים והן לנשואים, והוא מסיים בשאלה הרטורית, "אבל מי אני שאשנה סדרי עולם שמקובלים עוד מאירופה?".