בימים אלה מצוין יום השנה ה-97 לפרעות תרפ"ט ששטפו את הארץ בדם. עד לפני השבעה באוקטובר נדמה היה שמדובר באירוע היסטורי רחוק, אבל נראה שטבח השבעה באוקטובר חולל שינוי גם בראיית האירוע ההוא שכונה בפי הערבים 'מהפכת אל בוראק' - מהפכת הכותל המערבי, כינוי דומה ל'תופאח אל אקצה' - מבול אל אקצה, כינויו של הטבח בשבעה לאוקטובר.
על מעשי הטבח ביהודים שהפכו לחלק מהמורשת שהנחיל מוחמד למאמיניו, שוחחנו עם מחבר 'חזון ופגיון', חבר הכנסת לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי, המתמודד בימים אלה בזירה המשפטית עם האשמה בהסתה לאחר שהגדיר את המוסלמים כאומה רצחנית.
ד"ר בן ארי קובע כי גם אם אירועים מהסוג הזה נראים לעיתים בהתפרצות ספונטאנית, הרי שמדובר במהלכים שיטתיים, כפי שהופיע כבר בדו"ח ועדת אור, וכפי שחזר והתרחש בפרעות 'שומר חומות'. "זה מתחיל עם התססה מעודנת, שביתות, נאומים, כינוסי ועדות, תהלוכות שבהן קריאות, ובסופו של דבר יש הכוונת מטרה לפרעות ולהתנפלות על היעד הנוכחי, בדרך כלל היהודים".
"כשועדת המעקב מכריזה על שביתה, יש גם התכנסות ואז תהלוכה, ומתוך כך שלטים וקריאות במגפון, ומתוך כך גם מחפשים את נקודת החיכוך ושם כבר יגיעו אבנים בקבוקי תבערה עד לינץ' של ממש, כפי שראינו בפרעות 'שומר חומות'. הכתובת הייתה על הקיר, בניגוד לאשליה שלנו שמדובר באירוע ספונטאני. מוקד ההתפרעות הוא הקצה ויש לו תשתית".
ד"ר בן ארי מעריך שהקשר בין אל בוראק, הכותל המערבי בפי הערבים, לבין פרעות תרפ"ט, מגיע מכיוונו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני. "ההבנה שלו הייתה שהוא הולך ללכד את העולם הערבי סביב אתוס ואתגר של מלחמה באויבי האיסלאם, הכופרים, שהמרכזיים שבהם הם היהודים שלא קיבלו את מוחמד. הוא הכריז שלא יהיו שתי דתות בחיג'אז, וכוונתו ליהודים".
"מוחמד חיסל את השבטים היהודים במדינה ובחייבר. על פי המסורות המוסלמיות מדובר ב-700 גברים מגיל 12-13 רק בקורייתא. אין מידע לגבי המספרים במקומות האחרים. הנשים והילדים נמכרים לעבדות, כך על פי "סורת המלקוח - סורת השלל" שבקוראן, כמו מה שקורה עם היאזידיות בעיראק ובכורדיסטאן. הן הופכות שפחות לשימושים המתועבים שלהם. העולם עומד מנגד, אבל לא מדובר במשהו שהמציאו אותו עכשיו. יש תיאורים רבים במגרב, במצרים, בספרד, במשהד שבאיראן ובמקומות אחרים", אומר בן ארי ומציין כי "הפגיון הוא זה שעובד", גם אם יש הבדלים בין הפלגים השונים באיסלאם ובין המקומות השונים.
עוד מזכיר ד"ר בן ארי בדבריו התייחסויות שונות של גדולי ישראל להתמודדות עם הניסיון המוסלמי לאכוף על יהודים את דת האיסלאם. אבן עזרא כתב על מוסרי הנפש, ובאיגרת השמד של הרמב"ם מפורסמת התייחסותו המגוננת על אותם שאמרו מהפה ולחוץ את השוהאדה, העדות והייחוד המוסלמי.
"גם לבני קורייתא מוחמד הציע התאסלמות או שחיטה. הצעות שלהם שיעזבו וישאירו לו את הרכוש לא הועילו להם. יש מקומות שההשמדות היו נוראיות כל כך עד שלא נותרו מי שיספרו", אומר בן ארי ומזכיר גם את תום תקופת יהדות בבל במהלך המאות השמינית והתשיעית בהשמדתן של הקהילות היהודיות בחליפות העבאסית.
עוד הוא מציין את הלהט לרצוח יהודים על אף שהחזקת יהודים הכניסה לשלטון המוסלמי הכנסות ממיסוי על נכסיהם ומתשלום דמי החסות. "אבל השנאה עלתה על ההיגיון", אומר ד"ר בן ארי ומזכיר את סיפורו של רבי שמואל הנגיד בגרנדה, שם כיהן כשר בכיר מאוד, עד שהמסלמים החליטו להשמיד אותו ואת 4000 היהודים שהיו שם, על אף שאלה הכניסו להם רווחים לא מעטים, אבל השנאה והקנאה גברו.
"מי שמתדלק את המון הם אנשי דת. זה די קל לתדלק את ההמון שעובר לשחיטה". אך יש מחיר להשמדת היהודים, שכן "מי שפיתח את המקום ביוזמה ובחריצות היו יהודים, וכשהם הושמדו המקומות חזרו להיות נחשלים".
בהתייחס לאכזריות שליוותה את הפרעות ביהודים, אומר ד"ר בן ארי כי האכזריות היא חלק מהדרישה המופיעה בקוראן הקורא להכות בעורף, לצרוב, לכרות איברים ועוד. כאשר המחבלים מבצעים את המעשים וצועקים שהדבר נעשה בשם אללא, יש לכך בסיס במקורות האיסלאם, כאשר המסורת נקבעת על פי מעשיו של מוחמד לאויביו. מעשים אלה הופכים מופת למאמיניו. כך גם כאשר הוא כפה את עצמו על נערה צעירה.
הקוראן, אומר בן ארי, מציג את המוות כיעד וכמלאכה שניתן וראוי לבצעה באופן נאה, כלומר בשדה הקרב, ולא במיטתו של המאמין. עוד הוא מדגיש את ההתהדרות של מבצעי מעשי הטבח, הן בתרפ"ט והן בשבעה באוקטובר, במעשיהם ובאכזריותם. "הנאצים, שעשו מוות תעשייתי, השתדלו להסתיר מהעולם ומהיהודים את הרצח", מזכיר בן ארי.
בהמשך דבריו מצטט בן ארי כמה מהתיאורים הקשים של מבצעי הטבח בתרפ"ט, בהם מעשי אונס, כריתת איברים ועוד, גם כאשר דובר במי שהיו בקשרים טובים איתם ואף סייעו להם, כדוגמת הרופא של באר טוביה ואחרים. "במוצא אמר השייח' ליהודים שהוא ישמור עליהם, אבל למחרת הוא הגיע עם הפורעים למעשי רצח ואונס של בנות משפחת מקלב, משפחתו של חבר הכנסת הרב מקלב. באירוע הזה נמלט ילד בן שש, מרדכי, שלימים היה לרמטכ"ל צה"ל.
"אין אח ורע לאכזריות הזו בעולם כולו", אומר ד"ר בן ארי ומזכיר את הקריאות שנועדו להלהיב ולהלהיט את הפורעים 'נשתה את דם היהודים' וכי "ראינו שהם אוכלים איברים כמו שהיה בלינץ' ברמאללה". לתופעה זו לא נמצא רקע היסטורי, למעט אחד מלוחמיו של מוחמד שמוזכר כי אכל כבדים באחד הקרבות בהם השתתף. למעשה זה אין ביטויי שבח, אך הוא מוזכר במורשת האיסלאם.
לשאלתנו אם להערכתו קיים סיכוי שהחברה הישראלית תתקרר מהזעם על טבח השבעה באוקטובר, כפי שנדמה שקרה לזעם על מאורעות תרפ"ט, משיב ד"ר בן ארי וקובע כי כיום יש תעשייה שלמה שמבקשת מאיתנו להשכיח את זה. למעשה גם את כתב האישום שהוגש נגדו הוא רואה כחלק מאותה תעשיית השתקה.
בדבריו הוא מצטט את הטענה המופיעה בכתב האישום ולפיה את דבריו על האיסלאם הוא אומר "בזמן של תקופה נפיצה", אמירה שאינה מתקבלת על דעתו. "כשקמו עלינו להשמידנו אני צריך לשתוק? על פי הדו"ח המקטין של מבקר המדינה מדובר ב-520 מוקדי התפרעויות ומעשי לינץ'. זה חלק מההקטנה של הסיפור. בכתב האישום שלי מנסים לאזן ולומר ש'שומר חומות' היה ערבים נגד יהודים ויהודים נגד ערבים. יש כאן טירוף. תיכף יטילו עלינו את האשמה על השבעה באוקטובר. כבר עכשיו יש גורמים ערבים שעושים את זה".
"אם נשכח, זה יבוא שוב. מול עיניי אני רואה את התמונות של עיני הילדים המבוהלים כשהנוח'בות נכנסים אליהם הביתה. צריך לראות את התמונות האלה מול עינינו כל הזמן", אומר בן ארי.