עם היוודע דבר פטירתו של הרב פתחיה נריה ז"ל, בנו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, מייסד בני עקיבא וממנהיגי הציונות הדתית, שבים הדברים המרגשים שאמר בריאיון לרפי קפלן, שבו שיתף בזיכרונותיו מאביו ובדמות שהותירה בו חותם לכל חייו.
בריאיון תיאר הרב פתחיה כיצד בבית הוריו כל חג וכל מועד היו הזדמנות להתחבר לעולמם של גדולי ישראל.
"כל ההתרגשות בחגים, בשבתות ובמועדים הייתה סביב העניין המיוחד של החג, סביב לימוד דברי התורה המיוחדים לו. בכל יארצייט הייתה התחברות אל גדולי ישראל שנפטרו באותו יום - ללמוד ממשנתם, להזכיר את דבריהם ולהיות מוקרנים מהאישיות שלהם".
לדבריו, אביו ידע להפוך גם את דמויותיהם של גדולי ישראל לחלק מעולמם של הילדים. "הוא היה מספר לנו מי היה הגר"א, מי היה הבעל שם טוב, מי היה הנצי"ב מוולוז'ין, מי היה רבי ישראל סלנטר ומי היה רבי חיים ויטאל - הכול בדרך סיפורית שחיברה גם אותנו אל גדולי ישראל לדורותיהם".
אולם מעל הכול, סיפר, נחרתה בו דווקא דרכו של אביו במצוות שבין אדם לחברו.
"ההקפדה על המצוות לא הייתה רק בין אדם למקום, אלא גם בין אדם לחברו. כל אורח שנכנס לבית התקבל מיד במאור פנים. אם אמא לא הייתה בבית, אבא בעצמו היה נכנס למטבח, מקלף תפוז, מביא לחם, חמאה או מרגרינה ואומר לאורח: 'שב, תאכל, באת מהדרך'".
גם בנסיעותיו, סיפר הרב פתחיה, בלטה רגישותו המיוחדת של אביו. "הוא נסע הרבה בטרמפים. לא פעם הציעו לו לשבת במושב הקדמי במקום האישה שישבה שם, אבל הוא תמיד סירב. 'לא, לא, לא. האישה תישאר במקומה. אני לא רוצה להפריד בין איש לאשתו', והיה מתיישב מאחור".
הוא נזכר גם בשבועות האחרונים לחייו של אביו. "גם בתקופת מחלתו האחרונה, תלמידים שהגיעו להתפלל איתו במניין בבית - כל אחד מהם קיבל ממנו ספר עם הקדשה אישית".
את הריאיון חתם הרב פתחיה בדברים שהיום, לאחר פטירתו, מקבלים משמעות מצמררת במיוחד.
"'דמות דיוקנו של אביו נראתה לו' - אם הייתי אומר בשפה של היום, דמות דיוקנו של אבי נראתה לי. היא הייתה כל כך מרשימה, כל כך מאירה, כל כך נעימה, שבאופן טבעי אתה מרגיש שאתה מתחבר אליה לגמרי. הדמות הזאת הופכת להיות מגדל אור שמכוון את כל דרכי החיים".
את דבריו סיים בתפילה: "ויהי רצון שהאור הזה, שממשיך להקרין אלינו מגנזי מרומים, יאיר את דרכנו לאורך ימים ושנים".