חני ושלומק'ע היו זמן רב בשידוכים. כמו רבים שנמצאים בשידוכים הם לא היו מוכנים להתפשר. הם שאלו את כל השאלות הנכונות וחיפשו את ההתאמה המושלמת.
כשהם סוף־סוף מצאו "התאמה מושלמת" ונישאו, הם ציפו שתהיה להם זוגיות טובה במיוחד. אלא שכבר במהלך שנת הנישואין הראשונה החלו להיווצר ביניהם חיכוכים לא פשוטים. הייתכן? האם למרות כל הבירורים הקפדניים הם טעו בבחירה?
עולם השידוכים מבוסס על האמונה שהצלחת הנישואין תלויה במציאת בן הזוג המתאים. כנראה יש מן האמת בהנחה הזו, ולכן אין פלא בכך שבחורים ובחורות רווקים משקיעים מאמצים גדולים כל כך בחיפוש בן הזוג "המתאים". ואולם לעיתים בחור ובחורה בדקו ומצאו שהם "מתאימים" ובעקבות זאת הם נישאו, ולמרות זאת התעוררו ביניהם קשיים. האם יש להסיק מכך שזו הייתה טעות והם לא באמת "התאימו"? האם הפתרון הוא להתגרש ולמצוא מישהו יותר "מתאים"?
מהאגו אל האהבה
ניסיונם של זוגות רבים לאורך השנים מצביע על תמונה מורכבת יותר. יכול להיות שהצלחת הנישואין לא תלויה כל כך במציאת בן הזוג "המתאים", אלא גם ובעיקר בנכונות להתאים את עצמנו לאדם שמצאנו. כמובן, אין פירוש הדבר שעלינו לוותר על זהותנו, לבטל את רצונותינו או לקבל כל התנהגות מצד בן הזוג. משמעות הדברים היא שעלינו פחות להתרכז בשאלה: "איך אני מוצא את האדם שמתאים לי?" ויותר להתרכז בשאלה: "איך אני לומד לחיות באהבה עם האדם שנמצא לצידי?"
זה המעבר מהאגו אל האהבה. האגו שואל: "האם בן הזוג ממלא את הצרכים שלי?" ואילו האהבה שואלת: "כיצד אוכל להפוך לאדם שבן הזוג שלי יכול להרגיש בטוח ואהוב לצידו?". אלו שתי שאלות שונות לחלוטין, והן מובילות לשני סוגים שונים של נישואין. כאשר אדם עסוק בעיקר בבדיקת מידת ההתאמה של בן זוגו אליו, הוא הופך את הזוגיות למבחן מתמשך. כל מחלוקת, כל אכזבה וכל הבדל באופי נתפסים כהוכחה לכך שטעינו בבחירת בן הזוג. לעומת זאת, כאשר אדם שואל כיצד הוא יכול להתאים את עצמו טוב יותר לבן או בת הזוג שלו - הוא מתחיל לצמוח.
בית הספר לצמיחה ולתיקון המידות
מה עושים כשמגלים שאין התאמה מושלמת בכל העניינים? מאחר שאצל זוגות רבים אין התאמה מושלמת, אלא (במצב הטוב) התאמה בעניינים העיקריים, מסתבר שהצלחת הנישואין תלויה בכך שבני הזוג ילמדו להתאים את עצמם זה לזה בכל אותם העניינים שבהם הם אינם מתאימים.
למעשה, דווקא השונות בין בני הזוג היא שמזמינה את האדם להתפתח. לדוגמה, אישה סבלנית לומדת לחיות עם בן זוג אימפולסיבי, אישה מסודרת לומדת להכיל ספונטניות, אדם מוחצן לומד לכבד את הצורך של בת זוגו בשקט, אדם מופנם לומד לקבל את המוחצנות של בת זוגו, וכדומה. שני בני הזוג אינם מנסים לשנות זה את זה, אלא מרחיבים את עצמם כדי להכיל את עולמו של האחר. במובן זה, הנישואין הם בית ספר מצוין לצמיחה אישית ולעבודת המידות. אם אדם יישאר בדיוק כפי שהיה לפני הנישואין, הוא יפסיד הזדמנות לעבור את תהליך ההתפתחות האישית שהנישואין מזמינים אותו אליו. אלה אינם ויתורים על האישיות אלא ביטויים של בגרות.
אחת השאלות החשובות ביותר שכל אדם נשוי יכול לשאול את עצמו איננה: "למה בן הזוג שלי אינו משתנה?" אלא: "מה הקשר הזה מבקש לשנות בי?" זו אומנם שאלה קשה יותר, אך גם משחררת יותר. כאשר אדם מפסיק לנסות לעצב את בן או בת זוגו כדי שהם יתאימו לו, ומתחיל לעצב את עצמו, מתרחש שינוי עמוק במערכת היחסים. במקום שני אנשים המנסים לחנך זה את זה, מתפתחים שני אנשים שכל אחד מהם עסוק בהתפתחותו שלו.
להשתנות בעצמנו
זוהי גם אחת המשמעויות של הכרת הטוב בנישואין. אדם אסיר תודה אינו עסוק במה שחסר לו בבן או בת זוגו. הוא אינו חי בתחושה שבן או בת הזוג חייבים להשתנות כדי שיהיה לו טוב.
במקום זאת, הוא מכיר בכך שגם בן או בת זוגו הוא אדם שלם עם רצונות, אישיות, חוזקות, חולשות, פחדים וצרכים משלו. מתוך הכרת הטוב מתפתחת הענווה, ומתוך הענווה מתפתחת היכולת להשתנות. כאשר האדם מפסיק לצפות שבן או בת הזוג יתאימו את עצמם אליו, הוא מגלה חופש חדש. הוא מפסיק להיאבק באדם שלצידו ומתחיל לאהוב אותו כפי שהוא באמת.
באופן פרדוקסלי, דווקא כאשר אדם מפסיק לנסות לשנות את בן זוגו ומשקיע את עיקר מאמציו בשינוי עצמו, לפעמים גם בן הזוג משתנה. לא משום שהופעל עליו לחץ, אלא משום שאהבה, קבלה וביטחון יוצרים קרקע שבה קל יותר לצמוח.
נישואין מוצלחים אינם דורשים התאמה המושלמת. הם דורשים נכונות יום־יומית להתאים את עצמנו לאדם שמצאנו, לא מתוך כניעה, אלא מתוך אהבה, לא מתוך חולשה, אלא מתוך בגרות, לא מתוך ויתור על העצמי, אלא מתוך הרחבתו. בסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר אינה אם מצאתי את בן הזוג המתאים, אלא אם אני מוכן להתאים את עצמי לאדם שבחר לצעוד לצידי במסע החיים.
זאב קרומבי הוא דוקטור לטיפול זוגי. לתגובות: zeev@crombie.com