העמידה האיתנה של עם ישראל, גם כשאנחנו עוברים תקופות קשות, היא מצווה הנובעת מקרבתו של עם ישראל אל הקב"ה, והיא חלק ממלחמת המצווה של עזרת ישראל מיד צר.
בפרשת ראה אנו פוגשים את המצווה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אלוקיכם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא־תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים יד, א). כלומר, כאשר יש צער ואדם נפטר לנו, יש איסור לפגוע בעצמנו כמנהג הגויים.
הרמב"ן מציין כי מצווה זו כבר נזכרה בספר ויקרא לגבי הכהנים, אך עכשיו היא נזכרת לגבי כלל ישראל, כי כולנו בנים לקדוש ברוך הוא (רמב"ן דברים יד, א). מה באמת הטעם של המצווה הזאת? רש"י מסביר: "לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים" (רש"י דברים יד, א). הגוף שלנו הוא גוף של בניו של הקדוש ברוך הוא, וחובתנו לשמור עליו, כחלק מההופעה האלוקית בעולם.
הרמב"ן מקשה על רש"י: הלוא איסור התורה לפגוע בגוף קיים דווקא כשהדבר נעשה מתוך צער על מת ולא סתם כך. נכון שאנו מקפידים לא לפגוע בעצמנו גם בלי קשר לאירוע מצער, אך עיקר הציווי פה הוא כשהדבר נובע מתוך צער או אבל ח"ו, והטעם של רש"י נכון תמיד ולא רק בעת צער!
האבן עזרא מסביר את משמעות המילה "בנים" כילדים קטנים, שלא תמיד מבינים את אביהם, אך יודעים שהם יכולים תמיד לסמוך עליו: "אחר שתדעו כי אתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על מה שיעשה, כי כל אשר יעשה - לטוב הוא. ואם לא תבינוהו - [הרי זה] כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו" (אבן עזרא דברים יד, א). לעתים אבא מעניש, והילדים אינם מבינים למה הוא עשה זאת, אך הם מבינים שהאב אוהב אותם. ילד מבין שאביו אוהב אותו, ולכן גם כשהוא אינו מבין את מעשי האב, הוא יודע שדעתו קצרה מלהשיג.
הרמב"ן מוסיף על כך ואומר: לא רק שאיננו מבינים הכל, אלא אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא אסף אליו את נפש הנפטר, ועכשיו היא קרובה אליו. אין זה כמו אצל הגויים, המרגישים שאדם שנפטר אבד ונעלם מן העולם. אצלנו, גם אחרי שמישהו נפטר - ובוודאי אם קרה הדבר במלחמה או על קידוש השם בגלל היותו יהודי מתוך פגיעת הגויים בנו - הוא קרוב אל הקדוש ברוך הוא. אנו יודעים זאת, ולכן אף על פי שהצער על המת גורם לבכי ולמספד כטבעו של אדם, איננו מאבדים שליטה, כי אנו יודעים שהאדם מגיע אל הקדוש ברוך הוא והוא אוסף אותו אליו.
לאחר שהבנו את דברי ראב"ע והרמב"ן, נוכל ליישב בעזרתם את הקושיה של הרמב"ן על רש"י. כשרש"י אומר שאנחנו צריכים להיות נאים ומכובדים כי אנו בנים של הקדוש ברוך הוא, הדבר נכון תמיד, אבל הוא חשוב שבעתיים בשעת אבל או בשעת מלחמה. למעשה, העמידה שלנו היא חלק מהמלחמה וחלק מהכח שלנו בעמידתנו האיתנה אל מול האויב. בניו של הקב"ה נדרשים להיות נאים ומכובדים כי הגויים מנסים לפגוע בנו, וצופים בנו, לראות כיצד נגיב לפגיעתם. וכבניו - אנחנו נדרשים לשלוט במצב ולא לאבד שליטה על עצמנו.
אנחנו היום במלחמת מצווה. הגויים פגעו בנו פגיעה קשה בשמחת תורה לפני שלוש שנים כמעט, וחשבו שאפשר לדרוך עלינו כפי שהיה בגלות. התשובה לכך היא שאי אפשר לעשות זאת עוד. עם ישראל עומד כבניו של הקדוש ברוך הוא, יוצא לעשות סדר בעולם, להילחם ברע ולומר שאין מקום לרוע הזה. הקדוש בנו נתן לנו מדינה וצבא ויכולת עמידה, כי אנחנו בניו, ואנחנו מופקדים על המלחמה ברוע הזה.
העולם כולו מסתכל לראות מה יקרה לחמאס, שפגע בנו קשות, ולחיזבאללה שהצטרף אליו לאחר שהתכונן שנים להשמיד אותנו. נכון שחוסלו כבר רבים מכוחותיהם והושמדו על ידי צה"ל, ויש לנו כעת מרחב ביטחון גם בעזה גם בלבנון וגם בסוריה, אך החמאס והחיזבאללה אינם יכולים להמשיך להחזיק בנשק. זהו חלק מההגנה שלנו ומהצלת ישראל מיד צר. כך נראית מלחמת הצלה. חייבים להמשיך אותה עד שהאויב לא יוכל עוד לפגוע בנו. אם מישהו חושב שההצלה הסתיימה ועכשיו מדובר על הכבוד הפרטי שלנו, או על כבוד המדינה, טעות קשה בידיו. אנחנו בעיצומה של מלחמת ההצלה, וחייבים להשלים אותה עד תום.
אדם שקיבל מהרופא אנטיביוטיקה לעשרה ימים, וכבר אחרי שלושה ימים מרגיש טוב - האם יפסיק לקחת את התרופה? האם הוא ממשיך רק בשביל כבודו של הרופא? ודאי שלא. הוא מבין שראייתו קצרת טווח, ואם הוא לא ימשיך את הטיפול, עלולים להתפתח חיידקים עמידים שיפגעו בו ובכלל האנושות. לכן הרופאים מסבירים לנו שחייבים להשלים את כל עשרת הימים.
נפגענו וקיבלנו מכה קשה מאוד בשמחת תורה, ויצאנו למלחמה להציל את ישראל מיד צר. ברוך השם, הצלחנו להציל חלק גדול מהחטופים בחיים ולחלץ את כולם והוקל הלחץ בעזה, בלבנון, בסוריה ובאיראן. אך עד שלא יסתיים הסיפור עם חמאס וחיזבאללה, ועד שאיראן לא תחזור לגודלה הראוי לה ולהבנה שלא ייתכן שתתקיים בעולם מדינה שקוראת בגלוי להשמיד את מדינת ישראל - לא תתום המלחמה. זו חובתנו וזו שליחותנו, וכך מצילים את ישראל מיד צר.
המציאות המתמשכת הזו, שבה אנו יוצאים להציל את ישראל, היא חלק ממה שאומר לנו רש"י: תהיו נאים ותהיו מכובדים. גם כשיש פגיעה, גם כשנפטר אדם קרוב וגם כשהתמודדנו עם אובדן קשה כל כך ביום שמחת תורה ובמלחמה שאחריו - בנינו, תלמידינו ובוגרינו, איש איש במקומו - אנו הולכים עם האבן עזרא ואומרים שאיננו מבינים עד תום את מהלכו של הקדוש ברוך הוא; אנו הולכים עם הרמב"ן ויודעים שהנופלים יושבים בישיבה של מעלה והקדוש ברוך הוא מחבק אותם; ואנו הולכים עם רש"י ואומרים שנופיע נאים ומכובדים, כראוי לבניו של הקב"ה.
וכבר היום העולם כולו מבין, שכך לא מתנהגים עוד אל עם ישראל ואל מדינת ישראל. עם ישראל חזר לארצו, הקדוש ברוך הוא מלווה אותנו בכל דרכינו, ואנו מתפללים אליו, שבמהרה יתקיים בנו: "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד" (תהילים כ, י).