בחודש שעבר הכריע בית המשפט בתביעת הדיבה שהגיש ח"כ שמחה רוטמן (הציונות-הדתית) בעקבות הפרסום במהדורה המרכזית של חדשות 12, על אודות אמירתו, כביכול, כי "דם הנרצחים בחווארה אדום מדם הנרצחים ב-7 באוקטובר".
באתר "העין השביעית" מיהרו לחגוג: "באופן טבעי התמקדו הפרסומים בקביעת בית המשפט, כי רוטמן אכן אמר את הדברים הקשים, ובחגיגת ניצחונם של גיא פלג וחדשות 12 על נציג בכיר של הקואליציה המסיתה נגדם חדשות לבקרים. ואכן, כל ניצחון של גוף עיתונאי על פוליטיקאי המנסה להשתיק ולשלוט בשיח, מהווה הישג של התקשורת החופשית כולה, וכפועל יוצא מחזק את חופש הביטוי הפוליטי".
התמיהה על בית המשפט וכמובן על ערוץ 12 היא רבה. היתכן שחבר-כנסת, במיוחד ממחנה הימין, ישמיע משפט חמור שכזה? היתכן שאמירה כזו תצא מפיו של ח"כ רוטמן, ולו גם בהיסח דעת? כי מה הוא אמר, גם על פי רישומי הפרוטוקול מהדיון? - דמם של הלל ויגל שנרצחו בחווארה אדום לא פחות מדם נרצחי 7 באוקטובר. היתכן שאפשר בפסיקה התמוהה של השופט לראות ניצחון של התקשורת על הפוליטיקאי?
ביכולתי להביא כמה דוגמאות מעיתונות העבר, של כותרות שסילפו את הנאמר בגוף הידיעה.
ב"מעריב" מיום 6.9.1982 הופיעה הכותרת: "רקטור אוניברסיטת חיפה מכחיש" ואז באותיות ענק: "אוניברסיטת ניצה ניתקה את היחסים איתנו". ומה נאמר בפתיח לידיעה: "אוניברסיטת ניצה בצרפת לא ניתקה יחסיה עם אוניברסיטת חיפה - מסר בשבוע שעבר רקטור אוניברסיטת חיפה"... ב-22.9.1986 הופיעה הכותרת ב"מעריב": "ארנס לשמיר: חשוף מעורבותך בפרשת השב"כ". האמת היא, כפי שהופיעה בתיקון למחרת: "חשוף אי מעורבותך"... וכמה פעמים התקשורת שיבשה ומשבשת ידיעות, מעוותת, התנצלה או לא התנצלה, תיקנה או לא תיקנה.
ייאמר בצדק כי אלה שיבושים מקריים של מכתירי הכותרות, או של כתבים לא אחראיים, אבל הם מלמדים על כך שגם העיתונות יכולה לטעות ולשבש, אף להפוך את היוצרות, והיא טועה ומטעה הרבה. מילה קטנה במקום הלא נכון מסלפת את האמת. אי בדיקה צולבת מעוותת את התמונה. נטיית לב לכיוון זה או אחר מציגה מידע חד צדדי ולא מדוייק. כך גם בדיון שהיה בכנסת. יתכן ששלוש נציגות משרד המשפטים שמעו כביכול את יו"ר הוועדה אומר "סמוק יותר", ואיני טוען שעשו זאת בזדון, אבל זה מלמד על מידת אחריותן (או אי האחריות) במוסרן בבית המשפט את עדות השמיעה הסלקטיבית שלהן.
גיא פלג - שאין עיתונאי מוטה ממנו, שעויין באופן קיצוני ובגלוי את נתניהו וממשלתו - קפץ כמובן על המציאה, בדיוק כמו שעשה בעלילה על כוח 100 בשדה תימן. יבושם לו. אבל מה עם בית המשפט? היתכן ששופט בישראל יאמין שכדברים הנבזיים הללו ייצאו מפיו של מחוקק בישראל, גם אם אלה היו ה"עדויות" ששמע? האם אלה אכן ראיות מוצקות? היכן ההיגיון הפשוט? היכן הבנת האמירה לאשורה?
האם זהו ניצחון התקשורת על הפוליטיקאי? - אבוי ל"ניצחון" שכזה. זהו ניצחון של שמיעה סלקטיבית, של חוסר הגיון משפטי, של הטייה תקשורתית. על כך - תמהני.