לאביגדור (איווט) ליברמן, שלום רב,
הרשה לי תחילה לשלוח, דרכך, תנחומים לכל תושבי נוקדים, שאתה אחד מהם, על נפילתו בדרום לבנון של תושב היישוב, רס"ן הראל בירנשטוק ז"ל. יהי זכרו נצור וברוך בין גיבורי ישראל שחשו לעזרת העם ונפלו בהגנת המולדת.
אנחנו מכירים, ולא מהיום. מפגשינו נדירים, אך כשאנחנו נפגשים באקראי, אתה מיד פולט לעברי בחיוך: "תל חי!", ביודעך את הקשר שלי למורשת זאב ז'בוטינסקי. מיד אתה מציין כי אתה בקיא במורשת זו יותר מאנשי הליכוד. תמיד אני שמח לשמוע אותך מזכיר את ז'בוטינסקי, ואף מצטלם לעיתים כשתמונתו מאחוריך.
כשהיית שר התחבורה שיגרת אליי יום אחד מכתב תודה בעקבות מאמר שלי ב"האומה" על פוגרום קישינב, ויפה כתבת: "הניסיון הבלתי פוסק לאורך הדורות להשמיד את העם היהודי מדגיש את הצורך החיוני בחיזוק הזיקה בין חלקי העם היהודי ברחבי העולם, ומלמד על תפקידה ההיסטורי של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי וכמדינת הציבור היהודי באשר הוא".
לא פעם, בשיחות עם חברים, כאשר היה מי שתייג אותך כ"סוכן סובייטי", הייתי משתיק אותו. ליברמן? הוא ציוני אמיתי, איש ימין, שצמח מלמטה. מסטודנט ומאבטח ברים היה לאחד הפוליטיקאים הבולטים בישראל, שמילא ברבות השנים שורה של תפקידים מיניסטריאליים מן החשובים ביותר.
רק תפקיד אחד טרם מילאת - ואליו אתה שואף בכל מאודך: ראשות הממשלה. לשם כך אתה מעצים בימים אלה, ערב הבחירות לכנסת ה־26, את הכפשותיך נגד נתניהו וממשלתו, ומתאמץ להביא לכך שתהיה מועמדן של מפלגות האופוזיציה לתפקיד הרם.
האם זה באמת יקרה? האם שאיפת חייך אכן תתגשם ב־27 באוקטובר? ספק גדול. כיום אינך נסמך עוד רק על הקול הרוסי, שרוצה "אחד משלנו" בצמרת המדינה. הרשימה שאתה מרכיב אינה עוד על טהרת ה"רוסים". אתה מנסה לפנות אל ציבור רחב יותר, ובמיוחד אל מאוכזבי הליכוד.
והנה, עם כל ההערכה לצמיחתך הפוליטית ולנסיקתך בתודעה הציבורית, בסקרים אינך מתרומם. בכולם אתה זוכה לשמונה עד עשרה מנדטים, וזאת אף שנהפכת לחביב התקשורת.
דומני שאין עוד אישיות פוליטית, מלבדך, שזוכה לכל כך הרבה ראיונות והופעות, כמו גם לכתבות ולהתייחסויות אוהדות. דמותך ניבטת תדיר מן המסכים, דעותיך נשמעות מעל כל במה ובכל כלי תקשורת. אז כיצד זה שאתה דורך במקום בסקרים, ו"ישראל ביתנו" אינה המפלגה הגדולה בגוש? כיצד זה שאתה עומד על כך שתהיה המועמד לראשות הממשלה?
נכון שכבר הייתה לנו הזיה כזאת - ראש ממשלה שעמד בראש מפלגה בת שישה מנדטים בלבד - אך ספק אם יריביך־שותפיך יוותרו לך. תאוות השלטון של איזנקוט ובנט אינה נופלת מזו שלך.
אתה אמנם, כטענתך, ימני יותר מהליכוד ומהימנים שבאופוזיציה, אך בציבור אין יודעים מהן, בעצם, עמדותיך המוצקות. שומעים ממך דברים והיפוכם. מקבלים ממך הבטחות כאלה ואחרות, אך איננו רואים את התגשמותן.
בנושא אחד אתה עקבי: האובססיביות להפיל את נתניהו, שנוא נפשך. אין יום ואין נאום שבהם אינך מגדף ומחרף אותו, כאילו בהסתה הבוטה טמונה תוחלתך. אתה מטיח בו האשמות קשות, שלפיהן הוא "מוכר את ביטחון המדינה" לטובת אינטרסים אישיים ומשפחתיים. אתה מאחל לו ש"יישב בגיהינום", מזהיר שהוא מוביל אותנו ל"אבדון", ועוד כהנה וכהנה נאצות שלא יאה להזכירן. חבל שיצאו מפיך. חבל שהממלכתיות אינה סימן ההיכר שלך.
אני מסכים איתך בנושא חוק הגיוס וחוק העריקים, אך אין מקום בחברה הישראלית רבת־הגוונים לשלילה מוחלטת של הציבור החרדי, שכמעט גובלת באנטישמיות. ההתבטאות הנוראה שלך - "להעלות אותם על מריצה וישר למזבלה" - תישאר לעד חקוקה כאות קלון.
אם באמת טובת המדינה לנגד עיניך, אם אתה באמת שולל את יאיר גולן וכוונתו לפנות אותך - אם רק יתאפשר בידו - מיישובך נוקדים, ואם תעמוד בהתחייבותך שלא לשבת בממשלה הנתמכת בידי מפלגות ערביות, האם לא הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש? להיות שותף בעתיד לממשלה לאומית־מרכזית, שתורכב מהליכוד (עם ביבי או בלעדיו), איזנקוט וישראל ביתנו? אמנם לא תהיה ראש ממשלתה, אך אולי דאגתך הכנה למדינה ולשלמות המולדת תגבר על החשבון האישי, שלא יוביל אותך לשום מקום.
איווט, היה ממלכתי, לא פלגני! תל חי!