הזמר שמחה פרידמן התארח לפודקאסט באולפן ערוץ 7 לשיחה אישית על מוזיקה, שליחות, משפחה והדרך שעבר מילדות מוזיקלית ועד לקריירה על הבמות.
במרכז השיחה עמד השיר החדש "ילד טרמפולינה", שנכתב והולחן בידי משה ולדר ועוסק בילדים שמתמודדים עם קשיי קשב, תזזיתיות ותחושת חוסר הבנה מהסביבה.
פרידמן סיפר כי תמיד הייתה בו משיכה לשירים שיש בהם גם ממד רגשי וטיפולי. הוא הזכיר את "לא לפחד" ואת "בוא לפה", וסיפר על אנשים ששיתפו אותו בכך שהשירים ליוו אותם בהתמודדות עם פחדים וקשיים.
"כאילו אמרתי, וואו, איזה כוח יש למוזיקה בקטע טיפולי", סיפר. לדבריו, כבר בעבר חשב על יצירת רצף של שירים בעלי אופי טיפולי, וכעת הוא מזהה שגם "ילד טרמפולינה" ממשיך את אותו הקו.
על המסר של השיר אמר פרידמן כי חשוב לו שלא להסתפק באמירה ש"יום אחד" הילד יגדל ויצליח. "גם אם אתה עכשיו ילד בגיל 10, בגיל 12 שרואה אותנו, שומע אותנו, או בכלל חווה איזה קשיים בלימודים, מול הספר, אותיות קופצות לו, כל הזמן זז, כל הזמן קופץ על הכיסא, אז יש לו סיכוי גם עכשיו".
לדבריו, המסר המרכזי הוא לראות את הילד ולא רק את הקושי. "זה בעצם הדבר הכי משמעותי שאני חושב שבאנו להגיד פה, תראו אותו, תראו את הילד, תסתכלו עליו".
פרידמן סיפר כי הקליפ לשיר נעשה בידי דניאל פרץ, שאמר לו כי הכניס לתוכו חוויות מחייו שלו. את השיר מבצע איתו גם שי וינר הצעיר, שנכנס לדמות של "ילד טרמפולינה".
התגובות לשיר, סיפר פרידמן, היו רבות ומרגשות במיוחד. בין היתר הקריא תגובה של אישה שכתבה כי היא "לא מפסיקה לשמוע" ובוכה כ"ילדת טרמפולינה", וכן תגובה של אדם שסיפר כי הורחק משישה תלמודי תורה בילדותו, וכיום הוא ר"מ בישיבה ומשתמש דווקא באותה שובבות ומרץ לעשיית חסד ולעבודה עם תלמידים.
פרידמן הדגיש כי אין משמעות הדבר שכל "ילד טרמפולינה" בהכרח יגיע להישגים יוצאי דופן. לדבריו, המסר הוא שבין אנשים מצליחים רבים יש גם מי שהתמודדו בילדות עם קשיי קשב ותזזיתיות, ולכן אין למהר לשפוט את הילד על פי האופן שבו הוא יושב בכיתה.
בהמשך השיחה חזר פרידמן לילדותו ולמשפחתו. הוא סיפר כי אביו ואמו הגיעו לישראל כחלק מקבוצות של חסידי חב"ד שנשלחו לארץ, וכי אביו עסק במשך השנים בעריכה, תמצות והוראה.
על אביו סיפר כי למד ממנו בעיקר רוגע ושליטה עצמית. "אבא שלי אדם רגוע, שקט, סוף מעשה במחשבה תחילה", אמר, וסיפר כי דווקא השתיקה שלו ברגעים שבהם היה עושה מעשה חמור בילדות הייתה משפיעה עליו יותר מצעקות.
החיבור למוזיקה, לדבריו, התחיל כבר בגיל צעיר מאוד. "אני פתחתי מקהלה בגיל 11, הלחנתי שירים בגיל 10", סיפר. בהמשך, לאחר נישואיו, רכש אורגן והחל להופיע באירועים, בתחילה כנגן ובהמשך גם כזמר.
פרידמן נזכר כי בתחילת דרכו כלל לא היה בטוח שיוכל להיות זמר מקצועי. הוא סיפר כי היה רגיל ללוות את עצמו בנגינה, והחשש לעמוד רק עם מיקרופון מול קהל היה משמעותי עבורו.
לדבריו, נקודת המפנה הגיעה כאשר החל להופיע יותר ולהוציא חומר מקורי. אחד הרגעים המשמעותיים היה השיר "יתגדל", שהלחין דניאל זמיר. פרידמן סיפר כי בתחילה כלל לא היה בטוח לגבי השיר, אך החליט ללכת איתו מתוך תחושת השגחה פרטית.
"זה התפוצץ, פשוט התפוצץ", סיפר. לדבריו, השיר הפך אותו מזמר שמוכר בעיקר בתוך הקהל החב"די לזמר שמוכר לקהל רחב יותר.
במהלך השיחה עלתה גם הדמות של דודו, אברהם פריד. פרידמן סיפר כי הקשר המשפחתי נתן לו אמנם "כרטיס כניסה", אך לא פטר אותו מחובת ההוכחה. "זה נותן לך כרטיס כניסה אחד", אמר. "אתה מוציא איזה שיר, כולם אומרים, אחיין של פריד, רגע, בוא נשמע. עכשיו חובת ההוכחה עליך, הכרטיס השני כבר תלוי בך".
לדבריו, אחת העצות שקיבל מאברהם פריד הייתה לוותר על הרעיון להתמקד באלבומים ולהעדיף שחרור סינגלים עם קליפים. פרידמן גם סיפר כי דואט משותף עם דודו נמצא "בדרך".
פרידמן דיבר גם על הדרך הארוכה שעבר לפני שהגיע למעמדו הנוכחי וסיפר על שנים שבהן סחב רמקולים, התעסק בכבלים, באורגנים ובציוד, והופיע בתנאים מורכבים ובשכר נמוך.
השיחה נגעה גם לחיי המשפחה ולמחיר של עבודה מוזיקלית בשעות הערב. פרידמן סיפר כי כשהוא יוצא לאירוע הילדים לפעמים מבקשים ממנו להישאר, וכי הוא משתדל לשמור על הקשר עם הבית גם בזמן ההופעות.
הוא סיפר כי בכל אירוע הוא מקדיש לרעייתו ניגון מסוים שאותו אהבה כבר בתקופת ההיכרות שלהם. "זה הניגון של שושי", אמר, והסביר כי עבורו מדובר במחווה קטנה שמבטאת את העובדה שהוא חושב עליה גם כשהוא על הבמה.
על חתונות סיפר כי הוא עדיין נהנה מהן גם אחרי שנים רבות. לדבריו, הוא אוהב את האנרגיה של הקהל ואת הפשטות של אירועים שבהם אנשים באים לשמוח בלי פוזות ובלי ריחוק.
פרידמן סיפר כי ילדיו מוזיקליים בדרכים שונות, אך הוא אינו דוחף אותם בכוח לתחום. "אני פחות האבא שדוחף", אמר. "אם יש אפשרות ובא לכם, למה לא? בכפייה שום דבר לא עובד".
על העתיד אמר כי הוא עובד על סדרת הופעות ועל אלבום חדש, ובמקביל חושב גם על פרויקט מוזיקלי לילדים. לדבריו, הוא מזהה שחלק מהשירים המשמעותיים ביותר בקריירה שלו נגעו דווקא בעולם הילדים.
בסיום השיחה נשאל היכן היה אילו לא היה עוסק במוזיקה. פרידמן השיב כי ייתכן שהיה פונה לעולם הטיפול, הפסיכולוגיה, הגישור או המשפט, בשל המשיכה שלו לעולמות הנפש והצדק.
על המבט קדימה אמר כי הוא אינו מחפש יעד חד ומוגדר, אלא רוצה להמשיך ליצור. "עוד שירים, עוד אלבומים, עוד פרויקטים, עוד הופעות מעניינות", אמר. "עוד משהו לילדים, למבוגרים, עוד מהטוב הזה".