על התמודדות חיילי צה"ל עם אתגרי הגזרה הצפונית בדרום לבנון וסוריה שוחחנו בערוץ 7 עם תא"ל במיל' הראל כנפו, בעבר בין השאר כיהן גם מפקד המכללה הבינזרועית לפיקוד ומטה, ראש מטה פיקוד דרום, מח"ט הצנחנים במילואים.
כנפו מתאר את הסיטואציה המבצעית בה נמצאים חיילינו בצפון כמציאות של מגננה בעמדות טובות וקדמיות. "נכנסנו עמוק פנימה, למקום שממנו הרבה יותר קל לנו להגן על יישובי גבול הצפון מאשר מקו הגבול". בנקודה הזו, הוא אומר, חיילינו "ערוכים מודיעינית ותשתיתית בצורה הרבה יותר טובה".
מנגד, בהיבט האסטרטגי מצבנו פחות נוח, אבל קיים סיכוי להתקדמות בעקבות השיחות המתקיימות עם לבנון, שיחות שכמותן לא היו לישראל מזה עשרות שנים. בדבריו מציב כנפו סימן שאלה גדול על הסיכוי שאכן מסוגלת ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו. "קשה להאמין בדבר הזה, אבל יש סיכוי מסוים. הבעיה היא שההתקדמות המדינית גרמה לנסיגה בהיבט הטקטי. בגלל שאנחנו בסוג של הפסקת אש כוחות צה"ל לא יכולים להגן על עצמם כמו שצריך, כי הם לא יכולים לפתוח באש על כל דבר שזז ולהתקדם כמה שרוצים או לחזור אחורה כמה שרוצים, כמו שהיה בעבר. אנחנו נמצאים במקום של קיבעון בגלל הצורך לשמור על הפסקת האש ברמה כזו או אחרת".
על המגבלות המוטלות על חיילינו בתקופה מורכבת ועדינה שכזו, מבהיר כנפו כי כאשר מול הכוח הצה"לי ניצבת סכנה ברורה, הרי שאין שאלות. כאשר מזהים חמושים מתקדמים הכוח הישראלי פותח באש, כך גם כשיש התראה קונקרטית לסכנה. "הבעיה היא במצבים אפורים, כלומר שרואים אנשים מתקרבים לכיוונך, אבל לא רואים את הנשק שאולי הם מחזיקים ולכן לא ניתן לפתוח באש. יש מצבים אפורים שבהם הסכנה קרובה לחיילינו ללא אפשרות לסכל אותה קודם לכן, וכאן הבעיה. אי אפשר לומר שידיו של צה"ל כבולות, אבל מדובר במצב טקטי של אי-בהירות בשטח".
על ניסיון הדרום המלמד כיצד במסווה של אזרחים התקרבו מחבלים אל הגדר כמפגינים וכצועדים, בחנו את כוחות צה"ל ובסופו של יום גרמו לאסון השבעה באוקטובר, מעריך כנפו כי תרחיש שכזה קשה להניח שיקרה בצפון מאחר "גם כי אנחנו יושבים עמוק בפנים, גם כי אנחנו אוחזים מודיעינית את המצב יותר טוב, וגם כי הפרשנות שלנו חשדנית יותר לכל מצב. אבל עדיין יכולים להיווצר מצבי סכנה לכוחותינו. לכן הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר חייבים לפשט את המצב ככל הניתן. כלומר לקבוע כללים ברורים, באיזה מרחקים ניתן לפתוח באש כשמזהים משהו, על מנת להרחיק, ויש עוד כמה צעדים שנכון להבהיר יותר".
"בנוסף, צריך לעשות פעולות נוספות שהאויב לא רואה אותן, וכשהוא יתקל בכוחותינו הדברים יהיו ברורים לנו ופחות ברורים להם, כמו מארבים שיוצאים בלילה ונשארים כמה ימים במתכונת מפתיעה עבור האויב. יש אפשרות ליצור מצבים טקטיים נוחים יותר לנו. צריךל להתאמץ על זה, וזה עיקר העבודה של מפקדי השטח כעת".
מוסיף כנפו ומדגיש כי בימים אלה "כל אמצעי המודיעין שלנו נמצאים חזק על משימת ההגנה על ישובנו וכוחותנו והבנת המתרחש בצד השני".
על רקע כל זאת שאלנו את כנפו אודות פרק הזמן שישראל יכולה למשוך מציאות עדינה כזו של הפסקת אש הכרוכה ומושתתת על המו"מ המדיני עם לבנון. לדבריו, חייבים להיות גבולות גזרה לפרק הזמן שבו יתנהלו המגעים עם הלבנוניים. "המצב הזה לא יוכל להימשך פרק זמן ארוך מדי, לכל היותר סדר גודל של חודש או חודשיים. אם נאריך את הזמן יותר מדי, זה ישחק לידי החיזבאללה שלא מחויב לשום דבר, אלא רק ממשלת לבנון". להערכתו במידה וישראל תציב גבולות ללוח הזמנים ותקבע ממתי היא שבה ללחימה עצימה יותר, הדבר יהיה מובן ומקובל גם בעיני האמריקאים והעולם כולו.
עוד שאלנו מה יהיה המענה לטענה לבנונית לפיה ביצוע המהלך הנחשב לכמעט בלתי אפשרי, קרי פירוק חיזבאללה מנשקו, חייב להימשך לאורך תקופה ארוכה הרבה יותר. האם ישראל תמצא את עצמה נאלצת להאריך את פרק הזמן של תקופת הפסקת האש, תקופה בה חייליה מוגבלים בפעילותם והחיזבאללה ככל הנראה ממשיך ומתחמש ומתעצם?
כנפו משיב ומציין כי מדובר במשימה המחולקת לשלבים. לפי שעה קיבלו הלבנונים את הסמכות ואת השטח לבצע את השלב הראשון של פירוק חיזבאללה מנשקו, ובכך הם ייבחנו, כאשר המוקד הוא בשטחים הקרובים לישראל ולכוחותיה. להערכתו כבר בשבועות הקרובים ניתן יהיה לדעת אם אכן מצליחה ממשלת לבנון בביצוע שלב זה של הסיכומים, ובהתאם להחליט כיצד ואם להמשיך הלאה.
סוגיה נוספת שעליה ביקשנו את התייחסותו של תא"ל במיל' כנפו היא סוגיית הישראלים שפורצים את הגדר הצפונית כדי להקים מעבר לגבול נקודות התיישבות, אירועים שמסתיימים בסיכון החיילים שרודפים אחריהם באזור המוגדר כשטח אש.
לדבריו תחושתו בנושא זה אינה נוחה מאחר ויש לסוגיה נקודת מבט שלילית ונקודת מבט חיובית. לטעמו כניסה של אזרחים לשטחים שכאלה מבהירה לצד שמנגד כי עדיף לו להגיע להסדר מוסכם עם ממשלת ישראל מוקדם ככל הניתן, משום שבפרק זמן זה עלול הצד שמנגד לגלות שהוא מפסיד בפועל כאשר יש בישראל מי שיקים בשטח יישובים אזרחיים. מנגד, כנפו אינו מתעלם מהעובדה שמדובר בפעולות שמסכנות חיילים.
בהתייחס לניהול המו"מ מזכיר כנפו כי ההיסטוריה מלמדת ש"בכל פעם שישראל הסכימה מיידית ובאופן עיוור למה שהאו"ם או האמריקאים אמרו, דרשו מאיתנו מיידית יותר. בכל מקום שהיה קשה לעולם ולארה"ב לשכנע את ישראל לקבל עמדה קצת שונה, הלחץ עלינו קטן". ניתן ללמוד על כך גם מהכיוון הפלשתיני, שכן עקשנותם של הפלשתינים שלא לקבל כל פשרה גרמה לממשלות ישראל להתקפל שוב ושוב ולהציע לפלשתינים עוד ועוד.