"כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו".
הפסוק הראשון בפרשת כי תצא מדבר על מלחמה, אבל לא כל מלחמה מתרחשת דוקא בשדה הקרב. יש מלחמות שמתרחשות בתוכנו, בשקט, בכל יום.
לכל אחת מאיתנו יש "אויבים" מסוג אחר: פחד שמונע מאיתנו לנסות, אמונה שאומרת שאנחנו לא מספיק טובות, רגשות אשם שמלווים אותנו, חוסר ביטחון, נטייה לרצות את כולם או הרגלים שכבר מזמן הפסיקו לשרת אותנו.
וכשאנחנו מזהות את הקושי, התגובה הטבעית היא לא פעם להילחם בעצמנו. לכעוס על הפחד, להתאכזב מעצמנו, להתבייש בחולשה ולומר: "למה אני שוב עושה את זה? כבר הייתי צריכה להשתנות".
אבל דווקא כאן יש נקודת מבט מעניינת מעולם ה-NLP. אחת מההנחות יסוד המרכזיות היא שגם התנהגות שנראית לנו היום מעכבת, נוצרה מתוך כוונה חיובית. מתוך ניסיון של המוח להגן עלינו, לשמור עלינו או להשיג עבורנו משהו שחשוב לנו.
פחד מדחייה, למשל, יכול לנסות לשמור עלינו מפגיעה. הרצון לרצות אחרים יכול להיות ניסיון לזכות באהבה ובשייכות. אפילו הימנעות מתמשכת יכולה להגן עלינו מתחושת כישלון.
זה לא אומר שאנחנו צריכות להישאר במקום. להפך. השינוי מתחיל כשאנחנו מפסיקות להילחם בעצמנו ומתחילות להקשיב למה שקורה בתוכנו.
במקום לשאול: "מה לא בסדר איתי?", אפשר לשאול: "מפני מה החלק הזה בי מנסה להגן עליי?"
לפעמים שאלה אחת טובה לא פותרת מיד את המלחמה, אבל היא משנה את הדרך שבה אנחנו פוגשות את עצמנו.
והשבוע, רגע לפני שאת יוצאת לעוד "קרב" פנימי, תעצרי ותשאלי את עצמך: מה הדבר הזה באמת מנסה להגן עליי כאן?
אולי דווקא שם מחכה הפתח לשינוי.
הכותבת היא מאמנת NLP, מורה לאנגלית באולפנת הללי