התקיפות הישראליות בסוריה שהובילו למתיחות עם טורקיה, כמו גם הברית הביטחונית החדשה שיצרה, מובילה את ישראל לחישוב מסלול מחדש מול הטורקים.
נועה לזימי, חוקרת יחסים בינלאומיים במכון משגב, מסבירה בראיון לערוץ 7 מדוע דווקא עכשיו בחרה טורקיה לאתגר את ישראל.
"מדובר באירוע מתגלגל שהחל ב-7 באוקטובר. מעניין לציין כי כחודש לפני מתקפת אוקטובר נעשה ניסיון לחמם את היחסים", מזכירה לזימי. "בפגישת נתניהו-ארדואן בשולי עצרת האו"ם בניו יורק דנו שני המנהיגים בשיתוף פעולה אפשרי בתחום האנרגיה, לרבות חיפוש והפקת משאבים. אולם מתקפת ה-7 באוקטובר טרפה את הקלפים, והפרגמטיות שארדואן ידע להפגין בעבר, חרף עוינותו כלפי ישראל, ננטשה לטובת גישה פרו-חמאסית, ניצית ובוטה, שאותה הוא מנצל גם לצבירת הון פוליטי".
לדבריה "בהקשר הסורי, נפילת אסד פתחה את השער בפני העמקת המעורבות הטורקית במדינה, והסגת הכוחות האמריקאיים לאחרונה אף הם הגדילו את חופש הפעולה של טורקיה בזירה. כזכור, ישראל לא עמדה מנגד ופעלה לשלילת יכולות ונכסים אסטרטגיים לנוכח התהפוכות בסוריה, אך מאד סוריה קיבלה הכרה בינלאומית וכיום המצב המדיני מורכב יותר, כך שהמאמצים הטורקיים להתבסס אינם תגלית חדשה, אלא שיש יותר בלמים על ישראל".
היא מציינת שהטורקים יודעים להתלהם אבל במסגרת גבולות מסוימים. "ניתן לזהות דפוס פעולה טורקי שאינו חותר, לפחות בשלב זה, להתנגשות ישירה וחזיתית עם ישראל. במקום זאת, טורקיה מבקשת להצר את צעדיה של ישראל בעיקר באמצעות כלים מדיניים. בכלל זה בולטים מאמציה להבטיח את שרידותם של ארגוני טרור המעסיקים את ישראל ומסיטים ממנה קשב ומשאבים רבים, ובראשם חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון. לכך מצטרף המאמץ לפגוע בתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית, במטרה לערער את הלגיטימציה להפעלת כוח בזירות אלה".
לזימי גם מפרטת את הזירות בהן טורקיה מעוניינת להפעיל כוח. "בעזה הדבר גלוי וברור: טורקיה, לצד קטר, היא מן התומכות המרכזיות בחמאס, ולולא הקו האדום שהציבה ישראל, הייתה אף מכניסה חיילים טורקים לרצועה. אולם היא פועלת גם בדרכים מתוחכמות יותר, ובהן קידום משא ומתן בין סוריה לחיזבאללה, לצד סיוע ארוך שנים לצבא לבנון והמשך ההתבססות הטורקית בסוריה, שהחלה כבר במהלך מלחמת האזרחים וכיום חורגת משיקום אזרחי לעבר בניית כוח צבאי. כל זאת נעשה מבלי להיגרר בשלב זה לעימות חזיתי עם ישראל, אלא תוך ניסיון לתרגם את מעמדה כמתווכת בהסכם הנקודות בעזה, את יחסיה הטובים עם וושינגטון ואת מעמדה המתחזק בנאט"ו ובאירופה - לערעור מעמדה של ישראל באזור ולהחלשתה".
לשאלה האם המטרה היא לפתוח ציר נגדי למהלכים שישראל עשתה בשנים האחרונות עם מדינות ערב המתונות לזימי משיבה בחיוב.
לדעתה "היחלשות הציר השיעי יצרה עבור טורקיה הזדמנות לבסס ציר סוני נגדי בהובלת אנקרה, בתמיכת קטר, פקיסטן, סעודיה ואף מצרים, במידה כזו או אחרת. התחזקותה של ישראל, בתהליך שהגיע לשיאו ב'שאגת האר'", חידדה מבחינת טורקיה את הצורך לגוון את משענותיה הביטחוניות ולהבטיח שתישאר שחקן מרכזי בעיצוב הסדר האזורי המתהווה.
בהתאם לכך, אנקרה פועלת להרחבת השפעתה באמצעות העמקת שיתופי הפעולה עם מדינות סוניות שונות. סוריה משמשת בהקשר זה פלטפורמה מרכזית להשפעה, ובמקביל טורקיה מקדמת מסגרות ביטחוניות אזוריות חדשות שנועדו לחזק את מעמדה ככוח מוביל במזרח התיכון, כפי שבא לידי ביטוי ב"הסכם מכה" עם פקיסטן וסעודיה", היא מוסיפה.
החוקרת מדגישה כי "עדיין לא ברור מהי מידת המחויבות בפועל לברית מסוג זה. למרות ההצהרה הטורקית שלפיה מדובר במעין "נאט"ו מוסלמי", כלומר ברית המחייבת את חברותיה להיחלץ לעזרתה של מדינה שהותקפה, אני בספק רב אם הדבר יעמוד במבחן המציאות. אינני בטוחה שטורקיה ופקיסטן ישושו, למשל, להיחלץ לעזרת סעודיה מול מתקפות החות'ים שעמן היא מתמודדת באחרונה. עם זאת, לא מן הנמנע שטורקיה תפעל לשלב גם את סוריה במסגרת כזו, מה שעלול לסבך עוד יותר את המציאות הרגישה ממילא מול ישראל".
היא מצביעה על ענפים נוספים. "במישור הכלכלי, אנקרה מבקשת לנצל את השיבושים בנתיבי הסחר המסורתיים כדי לקדם מסדרונות תחבורה ואנרגיה חדשים העוברים בשטחה, ובכך לחזק את מעמדה כגשר מרכזי בין אסיה, המזרח התיכון ואירופה. מאמצים אלה נועדו גם להתמודד עם יוזמות אזוריות מתחרות, ובהן פרויקטים המקודמים בשיתוף ישראל, הנתפסים בטורקיה כאיום על נכסיותה הגיאו-אסטרטגית. במסגרת תחרות זו, ניתן להעריך כי סוריה אמורה מבחינת טורקיה לתפוס את מקומה של ישראל במסדרון סחר שיחבר בין המזרח לאירופה דרך המפרץ. כך יש לראות גם את רתימת הסעודים, שהם שחקן מפתח ב-IMEC".
אז מה נכון לישראל לעשות - לאור העובדה שכל החלטה משפיעה גם על הזירה הסורית? "ראשית", משיבה לזימי, "אין לזלזל באיום הטורקי. טורקיה היא מעצמה ביטחונית בעלת צי ימי חזק, והיא פועלת להשביח גם את הצי האווירי שלה באמצעות מטוסי קרב, לרבות מטוסי F-35, שעדיין לא ברור אם תקבל מארצות הברית. נוסף על כך, יש להביא בחשבון את העובדה שטורקיה מפתחת טילים מסוגים שונים ובטווחים שונים, שעשויים בבוא העת להגיע גם לשטח מדינת ישראל".
היא מעריכה כי "טורקיה אינה מעוניינת בעת הנוכחית בהתנגשות חזיתית עם ישראל, ופועלים עליה גורמים מרסנים, ובהם חברותה בנאט"ו ויחסיה עם ארצות הברית, ידידתה הקרובה של ישראל. הטורקים, בניגוד לאיראנים, מעוניינים לטפח תדמית של מדינה מוסלמית מתונה שהמערב יכול להפיק תועלת משיתוף פעולה עמה. במובן זה, טורקיה אינה איראן, אף שהיא מדינה אסלאמיסטית המצהירה בריש גלי על כוונתה "לשחרר את ירושלים", ומאיימת תדיר לפגוע בישראל ואף לפלוש לשטחה".
לדעת לזימי ישראל אינה מעוניינת לפתוח חזית מול טורקיה, אך דווקא משום כך עליה להציב גבולות ברורים לשאיפותיו של ארדואן, בדגש על ההתבססות והנוכחות הצבאית הטורקית בסוריה. "צריך לעשות זאת, כדי למנוע מצב שבו בעתיד יוצבו כוחות טורקיים על גבולה הצפוני של ישראל, או שחופש הפעולה האווירי שלה בסוריה - החיוני גם לפעילות מול איראן - ייפגע. אינני בטוחה שהכרזה על טורקיה כמדינת אויב משרתת את האינטרס הישראלי. נכון יותר לפעול בכל הכלים האפשריים כדי למנוע חיכוך עמה בזירה הסורית, אך במקביל להבהיר כי ישראל לא תחשוש לפעול אם קוויה האדומים לא יכובדו, כפי שנעשה במקרה של תקיפת מסלול ההמראה בבסיס חיל האוויר במחוז אידליב".