בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את בקשתו של אב, המרצה עונש מאסר ממושך בגין עבירות מין חמורות, למנות מומחה חיצוני שיבחן את חידוש הקשר עם ילדיו הקטינים.
השופטת הבכירה אורלי שמאי־כתב אף הודיעה כי בכוונתה למחוק את התביעה כולה, כדי להסיר את ההליך המשפטי המתמשך מעל ראשיהם של הילדים.
ההחלטה החריגה חושפת דינמיקה משפחתית מורכבת, שבה הוגדרה השפעתו של האב על ילדיו כנזק נפשי חודרני, שאפילו גורמי המקצוע התקשו להתמודד עמו. בפסק הדין העמיד בית המשפט באופן חד וברור את שלומם הנפשי של הקטינים מעל זכותו של ההורה לקיים עמם קשר.
תחילתו של הסיפור בשנת 2020, אז חתמו בני הזוג על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם התחייבה האם לאפשר לילדים ביקורים סדירים אצל אביהם בין כותלי בית הסוהר, וכן לשמור על קשר טלפוני רציף ביניהם.
אלא שבשנת 2022 החליטה האם להפסיק את המפגשים והשיחות. האב פנה לבית המשפט וטען כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכם. הוא דרש למנות מומחה שיבחן את מצבה של המשפחה ויסלול את הדרך לחידוש הקשר.
האם הציגה עמדה הפוכה ונחרצת. לטענתה, המפגשים עם האב גורמים לילדים נזק נפשי כבד וסבל רב, והפסקתם הייתה הכרחית כדי להגן עליהם ולאפשר להם להשתקם.
מה שהפך את התיק לחריג במיוחד הוא האופן שבו תיארו גורמי המקצוע את השפעת האב על ילדיו. ועדת התסקירים ושירותי הרווחה, שליוו את המשפחה במשך כשנתיים, קבעו כי לאב סגנון התקשרות "ייחודי וחודרני", המבוסס על מניפולציות, שליטה סמויה ועיוותי חשיבה.
גורמי המקצוע הסבירו כי בניגוד לפגיעה פיזית גלויה, שמפניה ניתן ליצור מנגנוני הגנה ברורים, קשה מאוד להגן על קטינים מפני השפעה פסיכולוגית מתמשכת מסוג זה. הילדים אף תוארו כמי שהיו נתונים במעין "שבי פסיכולוגי".
על פי חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט, מאז ניתוק הקשר עם האב חלה רגיעה משמעותית במצבם הרגשי והלימודי של הילדים. נתון זה חיזק את המסקנה כי חידוש הקשר בשלב הנוכחי עלול לפגוע בתהליך השיקום שלהם.
אלמנט חריג נוסף שנחשף בפסק הדין נגע להתרשמותן הישירה של העובדות הסוציאליות מהאב. על פי עדותן, גם הן, נשות מקצוע מנוסות ומיומנות, חשו בלבול ומערבולת רגשית במהלך המפגשים עמו, בשל עיוותי התפיסה והשפה שהציג.
בית המשפט אימץ את התרשמותן וקבע כי אם נשות מקצוע מנוסות מתקשות לשמור על יציבות רגשית מול האב, ברור כי לילד קטין יהיה קשה הרבה יותר לעמוד בפני השפעתו. לפיכך נקבע כי גם מפגשים תחת פיקוח אינם מהווים בשלב זה פתרון ראוי ובטוח.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי עצם המשך ניהול ההליך עלול לפגוע באופן קשה בסיכויי השיקום וההחלמה של הקטינים. השופטת דחתה את הבקשה למינוי מומחה נוסף וקבעה כי אין להעמיס על הילדים חקירות, אבחונים ובדיקות נוספות שעלולות לערער פעם נוספת את מצבם הנפשי.
בהחלטתה כתבה השופטת שמאי־כתב: "התפיסה המקצועית היא ששני ההורים חיוניים להתפתחות הילדים, אלא שבמקרה דנן נחה דעתי כי בשלב זה אין מקום למינוי מומחה נוסף ואין להותיר הליך זה על כנו".
עם זאת, בית המשפט לא סגר לחלוטין את האפשרות לבחינה עתידית של המצב. נקבע כי אחת לשנה יוגש תסקיר מעקב, כדי לבדוק אם חל שינוי מהותי שיצדיק בעתיד בחינה מחודשת של שאלת הקשר.
את אם הילדים ייצג בהליך עו"ד נתנאל עובד, שותף במשרד עורכי הדין ארבוס, קדם, צור. לדבריו: "מדובר בהחלטה חשובה המציבה את טובת הילדים ואת שלומם הנפשי בראש סדר העדיפויות. בית המשפט קבע כי גם הזכות לקשר בין הורה לילדיו אינה מוחלטת, וכאשר הקשר מסכן את הקטינים ופוגע בשיקומם, חובתה של המערכת להגן עליהם".