בפרשת כי תבוא אנו קוראים את דברי התוכחה הארוכים והקשים. הברייתא במסכת מגילה (דף כד ע"ב) מספרת שרבי יוסי אמר: "כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: 'וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה' (דברים כח, כט). וכי מה איכפת ליה לעיוור בין אפלה לאורה?".
הרי עיוור אינו רואה בין באור ובין בחושך, ומדוע הוצרך הפסוק להדגיש "כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה"? פירש רבי יוסי: "עד שבא מעשה לידי; פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואים אותי ומצילין אותי מן הפחים ומן הקוצין ומן הברקנין". העיוור נוטל עמו את האבוקה מראש משום שהוא בטוח שבעזרתה של האבוקה שלו, אנשים אחרים יראו אותו ויבואו לעזרתו.
אין אנו דורשים כאן סתם פסוק מפרשת התוכחה. המהר"ל בהקדמתו לספר 'נצח ישראל' מציין כי הוא מברר בהרחבה את אגדות החורבן כדי לעמוד על מעלתו של עם ישראל; מתוך שרואים את עם ישראל ואת דרכי ההתמודדות שלו בעתות מצוקה, מבינים איזו עוצמה אדירה טמונה בו, ומתוך כך מבינים את שיעור קומתו גם ברגעי מנוחה ובעת עבודת ה' בארצו בגילוי שכינה שלם. כאשר אנו מבררים את פסוקי התוכחה, אנו עומדים על תכונתו היסודית של עם ישראל: הציור של "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה" מבטא מצב שבו עם ישראל בגלות יהיה במצב כל כך קשה, עד שבניו לא יוכלו להושיט עזרה זה לזה, בניגוד גמור לתכונתם היסודית.
הביטחון הזה בחסד מושרש בנו עמוק. כילד תמהתי: מדוע אדם מבוגר עולה לאוטובוס מלא ובונה על כך שאחד הצעירים יקום עבורו? אם הוא נקלע למקום מלא - ניחא, אך אם הוא ראה זאת מראש, מדוע אין הוא ממתין לאוטובוס הבא? אמרה לי אמי ז"ל: העובדה שהוא סומך על כך שמישהו יקום ויפנה לו מקום נובעת מכך שאנחנו עם ישראל, וידוע וברור לזקן שאנו שמחים לסייע. על כך גאוותנו, שהאיש הזקן יודע בוודאות שהוא יכול לסמוך על הדור הצעיר. בנסיעה בין עירונית מדובר לעיתים על עמידה ממושכת, ובכל זאת תמיד יהיה מי שיפנה מקום לזקנים. זהו חסד שנעשה לא רק במקרה שהזדמן, אלא מתוך ודאות של כל אדם שחסד כזה ייעשה למענו.
זוהי תכונה יסודית בעם ישראל, והיא קיימת באותו האופן גם בייחס של הקדוש ברוך הוא אלינו. אנו אומרים בפיוט בליל שבת: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ... עַל כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי". לכאורה, החסד העתידי טרם נעשה, ומדוע להודות עליו מעכשיו? אלא שהביטחון הגמור שלנו בכך שהקדוש ברוך הוא ימשיך לגמול עמנו חסדים הוא עצמו דבר שראוי להודות עליו כבר כעת. תחושת הביטחון הזו מעניקה עוצמה רבה. סיפר לי פעם אברך, שהוא מצליח להתקיים כלכלית בכוחות עצמו בלא להזדקק לתמיכת הוריו, אך עצם הידיעה שבכל עת שיידרש לכך הוריו יתגייסו לעזרתו - נותנת לו כוח ומשענת יומיומית בלימוד התורה. לכן ההודאה אינה על רק עצם החסד העתידי אלא על תחושת הביטחון העכשווית, הנובעת מידיעת החסד העתידי.
כך הדבר גם בקרב אנשי שירות המילואים. יש הטוענים: "המדינה בונה עלינו, אינה דואגת להרחבת השורות ומשאירה אותנו לבד במערכה עם מאות ימי מילואים המוטלים על כתפינו". בוודאי שעל כל אדם מוטלת החובה להשתתף במלחמת מצווה, יהא עיסוקו אשר יהא. ובוודאי שעל המנהיגים מוטלת חובה גמורה למלא את השורות, להרחיב את המעגלים, להחזיר לשירות את מי שעברו את גיל הפטור ומסוגלים לכך, ולשלב מגזרים נוספים שטרם התגייסו במידה הראויה.
אך במקביל, העובדה שברור לראשי העם, למנהיגים ולכלל הציבור שאנשי המילואים תמיד יתייצבו - זוהי תכונה יסודית שלנו כעם ישראל, כאנשים הרואים בחיי היום-יום חלק משליחות לאומית שתמיד נבוא ונתאמץ למענה. במקביל, העם כולו מתייצב, לחזק את אנשי המילואים ואת משפחותיהם. וגם בעניין הזה שמעתי מאמא צעירה, שכאשר בעלה במילואים והיא חוזרת במוצ"ש מבית ההורים, השכנה יורדת לעזור לה להכניס את הילדים הישנים הביתה. ושוב, העזרה איננה רק בשעת העברת הילדים. עיקר העזרה הוא בידיעה הברורה של האמא הצעירה שהיא יכולה לנסוע להורים לשבת בלב שקט, כי במוצאי שבת תהיה שם החברה שלה, ותעזור לה עם הילדים. הביטחון בערבות ההדדית, נותן שקט ועוצמה עוד יותר מן החסד עצמו.
ראש השנה מתקרב, ובתפילותינו אנו עומדים לפני ה' כאיש אחד, בערבות הדדית. אנו מתפללים לקדוש ברוך הוא, שכפי שעזר לנו עד כה וגמל עמנו חסדים במערכות מול חמאס, חיזבאללה, סוריה ואיראן, כך יוסיף ויגמול עמנו חסד מעבר לכל מה שנעשה עד כה, עד לניצחון. וכפי שזכינו עם תחילת המלחמה להתעורר ולפעול באחדות, מתוך ערבות הדדית, בידיעה שביחד ננצח, כך ימשיך הקב"ה ללוות אותנו ולסייע לנו לפעול כאיש אחד. אנו סמוכים ובטוחים בחסד העתידי של הקב"ה, ויודעים שהקדוש ברוך הוא צועד עמנו, ושנזכה מתוך כך להגיע בעזרת השם לניצחון במלחמה הזאת ולגאולה שלמה במהרה בימינו.