מאיר אינדור לאחר טקס קבלת גופות החיילים השבויים והאזרח טנבוים כותב: "עכשיו כבר מותר לגלות-כולם עבדו על כולם!".
"הטקס מאתמול-עבודה בעיניים. טקס ממלכתי שלא כתוב באף פרוטוקול שהופק בהוראת ראש הממשלה-שגם כתבי חצרו הודו שהטקס הוא על מנת לחלוב אהדה וסימפטיה ציבורית אחרי הבקורת הציבורית על ההסכם. הייתם צריכים לראות את החגיגיות שם על פני חלק מהמוזמנים. כמה מהם יבואו להלוויות נפגעי הטרור שלא תהיה בהן תקשורת?.
הרוקדים על הדם- כמה פעמים הם מאשימים (כולל אתמול) את המפגינים שכואבים את הפגועים ויוצאים מייד להפגנות במקומות פיגוע. איפה הם והמפיקים הממשלתיים שאתמול הניחו את שלושת הארונות להמתנה ארוכה עד לטקס "קבלת פנים" לשעת השדור החי בתשע. הם כמובן לא רוקדים על הדם- הם רוקדים רק על הארונות.
גם העתונאים- עבדו בעיניים על הציבור כאשר שיתפו פעולה עם המשפחות השכולות כשדיברו על "החזרת הבנים הביתה" כאילו מדובר בבנים חיים בעוד שכולם ידעו (היום מתברר שגם המשפחות ) את האמת. כך גם הרגילו את הציבור לשלם את המחיר המופקע.
משפחת טננבוים- שדאגה לספר לכולם שטננבוים הוא שבר כלי רפואי.
מערכת המשפט- שסירבה לפרסם את שמות אלה שנהרגו מידי המחבלים בלבנון כדי להקשות על נפגעי הטרור להתארגן.
הנשיא- שעבד על הצבור במשך שנים כאילו הוא איש לאומי גאה ועכשיו מתגלה כרכיכה שבכל פעם מציע ויתורים חדשים, הפעם מודיע מראש (גם לאוזני נסראללה) שהוא בעד כל מחיר בתשלום לעתיד לחיזבללה .
חכו לבאות.
"הועד להחזרת הבנים" -שידע לפלס את דרכו אל לב הציבור הדתי לאומי בעיקר אל נוער דתי מתנדב. וכשהזהירו את הנוער שהפעילות שלהם מעלה את המחיר של החזרתם הגנו אנשי הוועד שזו רק פעילות הומניטרית. בכסף שהנוער הדתי אסף גם לייד הכותל עשו את הקמפיין שסיומו עסקה נוראה עם נסראללה והחיזבללה.
העתונות -שמדברת כל העת על "אלה שנשכחו" ושוכחת במכוון את משפחות השכול ונפגעי הטרור, הם שעבורם שחרור מחבלים הוא כאב אדיר ובלתי פוסק מהווים מטרד. זו אותה עתונות שמבינה ומסקרת היטב את האשה האנוסה נאבקת להכנסת מי שפגע בה לכלא.
מי לא עבד על עמו בעיניים-נסראללה.
לו ולחבריו- היו כל הסיבות לארגן חגיגות נצחון. אולי גם בגלל ההתנהגות הישראלית שנחשפה בקלונה עם מלך עירום.
ומן הצד השני וללא השוואה בולטת -אשה אמיצה- כמגדלור של אור, בתיה ארד ע"ה אמו של רון הנווט שהשאירה צוואה מוסרית חשובה "אל תשחררו מחבלים אם רון אינו בחיים!"
"הטקס מאתמול-עבודה בעיניים. טקס ממלכתי שלא כתוב באף פרוטוקול שהופק בהוראת ראש הממשלה-שגם כתבי חצרו הודו שהטקס הוא על מנת לחלוב אהדה וסימפטיה ציבורית אחרי הבקורת הציבורית על ההסכם. הייתם צריכים לראות את החגיגיות שם על פני חלק מהמוזמנים. כמה מהם יבואו להלוויות נפגעי הטרור שלא תהיה בהן תקשורת?.
הרוקדים על הדם- כמה פעמים הם מאשימים (כולל אתמול) את המפגינים שכואבים את הפגועים ויוצאים מייד להפגנות במקומות פיגוע. איפה הם והמפיקים הממשלתיים שאתמול הניחו את שלושת הארונות להמתנה ארוכה עד לטקס "קבלת פנים" לשעת השדור החי בתשע. הם כמובן לא רוקדים על הדם- הם רוקדים רק על הארונות.
גם העתונאים- עבדו בעיניים על הציבור כאשר שיתפו פעולה עם המשפחות השכולות כשדיברו על "החזרת הבנים הביתה" כאילו מדובר בבנים חיים בעוד שכולם ידעו (היום מתברר שגם המשפחות ) את האמת. כך גם הרגילו את הציבור לשלם את המחיר המופקע.
משפחת טננבוים- שדאגה לספר לכולם שטננבוים הוא שבר כלי רפואי.
מערכת המשפט- שסירבה לפרסם את שמות אלה שנהרגו מידי המחבלים בלבנון כדי להקשות על נפגעי הטרור להתארגן.
הנשיא- שעבד על הצבור במשך שנים כאילו הוא איש לאומי גאה ועכשיו מתגלה כרכיכה שבכל פעם מציע ויתורים חדשים, הפעם מודיע מראש (גם לאוזני נסראללה) שהוא בעד כל מחיר בתשלום לעתיד לחיזבללה .
חכו לבאות.
"הועד להחזרת הבנים" -שידע לפלס את דרכו אל לב הציבור הדתי לאומי בעיקר אל נוער דתי מתנדב. וכשהזהירו את הנוער שהפעילות שלהם מעלה את המחיר של החזרתם הגנו אנשי הוועד שזו רק פעילות הומניטרית. בכסף שהנוער הדתי אסף גם לייד הכותל עשו את הקמפיין שסיומו עסקה נוראה עם נסראללה והחיזבללה.
העתונות -שמדברת כל העת על "אלה שנשכחו" ושוכחת במכוון את משפחות השכול ונפגעי הטרור, הם שעבורם שחרור מחבלים הוא כאב אדיר ובלתי פוסק מהווים מטרד. זו אותה עתונות שמבינה ומסקרת היטב את האשה האנוסה נאבקת להכנסת מי שפגע בה לכלא.
מי לא עבד על עמו בעיניים-נסראללה.
לו ולחבריו- היו כל הסיבות לארגן חגיגות נצחון. אולי גם בגלל ההתנהגות הישראלית שנחשפה בקלונה עם מלך עירום.
ומן הצד השני וללא השוואה בולטת -אשה אמיצה- כמגדלור של אור, בתיה ארד ע"ה אמו של רון הנווט שהשאירה צוואה מוסרית חשובה "אל תשחררו מחבלים אם רון אינו בחיים!"